האם כמו הגרמנים בקורסק, האוקראינים יתקפו ראשונים עם הציוד החדש שקיבלו, היישר לתוך שטחי ההריגה שהכינו להם הרוסים במהלך החורף? האם הרוסים - כמו שעשו ב- 1943 בקורסק - ימתינו להם מאחורי קווי ההגנה שבנו (המעשה הרוסי הנכון להבנתי)? או יהמרו ויתקיפו?
ב- 29 באוגוסט 2022 מת בגיל 91 בבית חולים במוסקבה, מיכאיל גורבצ'וב, מנהיגה האחרון של ברית המועצות. הוא ניסה לתקן את האימפריה הסובייטית החולה, ותוך כדי ניסיון, 'הקריס את הבית על יושביו'... אנחנו נעשה שימוש במקרה הבוחן הזה על מנת להמחיש את תוצאותיו האפשריות של השימוש השגוי בכלי ניהולי וצבאי, הקרוי: 'דחיפה’ (Perturbation), הנובע מתורת המערכות המורכבות ומתורת הכאוס.
למראה טורי השריון הרוסי בפאתי קייב; הפלישה הרוסית לאוקראינה; והתנגדותה של זו האחרונה מול צבא עדיף, של מעצמה גרעינית עולמית, קשה שלא להיזכר במערכה אחרת שניהלה רוסיה, אז ברית המועצות, בעלת הצבא האדיר, מול פינלנד הננסית.
בחוכמה שלאחר מעשה, הייתה תקיפת ארה"ב על ידי יפן משולה להתאבדות. בחכמת הזמן ברור כשמש, שאם הייתה יפן פונה נגד רוסיה - שנאבקה באותה עת בפלישת גרמניה הנאצית לתחומה (מבצע ברברוסה), היא הייתה מבטיחה את נפילת ברית המועצות; ומבססת בכך את מעמדה כמעצמה עולמית ואת ציר ברלין - טוקיו - רומא. אז מה גרם ליפנים שלא לתקוף את הרוסים?
תקציר: אצל מנהיג אג'ילי אין "ייהרג ובל יעבור". יש גמישות אסטרטגית ועורמה. המטרה האסטרטגית היא תמיד לנגד עיניו: כשיש הזדמנות, מנצלים אותה כדי להתקרב אליה; וכשמופיע איום משמעותי נסוגים לאחור; ומחפשים גם בו את ההזדמנות... המאמר מסביר גמישות אסטרטגית / אג'יליות מהי, כשראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון - גדול האסטרטגים שידעה ישראל - משמש לנו כמקרה בוחן.
את פרשת הג'קוזי של משטרת ישראל אתם זוכרים? פרשת זו הפכה לקוריוז שנכנס לעד לרפרטואר הישראלי, כסמל לבעייתיות שבהתנהלות בכירי המשטרה... אז מסתבר שיש גם גרסה סובייטית לסיפור הזה...
אחת הטיפשויות האסטרטגיות שחרצו את גורל המלחמה, הייתה הבחירה של יפן לתקוף את ארצות הברית; במקום את ברית המועצות. אם במקביל לפלישה הגרמנית לברית המועצות ('מבצע ברברוסה'), היו היפנים תוקפים את ברית המועצות בגבה, הייתה רוסיה קורסת כבר בחורף 1942-1941; וללא השפלת פרל הארבור, ארצות הברית כבר לא הייתה, כפי הנראה, נכנסת למלחמה...
אחד המקרים הקלאסיים של הכחשה ביחסים הבינלאומיים היה העיוורון שבו לקתה ההנהגה הסובייטית ערב מבצע ברברוסה - פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ב־22 ביוני 1941; תוך רמיסת ההסכמים לשלום ולשיתוף פעולה שחתמו שתי המעצמות, רק כשנתיים לפני כן, בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב...
בסרט עם הרוסים כבר היינו, והזיכרון הפוליטי הישראלי הוא קצר טווח. מדיניות ההבלגה וההססנות הישראלית מעימות עם הסובייטים במלחמת ההתשה הניבה מחיר כבד. מחיר דומה נשלם גם בגין ההבלגה, שכופה עליה ישראל בחזית הצפונית!
מתוך קריסת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והסכמים נוספים בהיסטוריה הרוסית, צמחה תפיסת הביטחון הרוסית, לפיה אקטיביזם אסטרטגי הוא כורח המציאות. רוסיה חייבת להבטיח את האינטרסים החיוניים שלה בעצמה, ולא להסתמך על הסכמים בינלאומיים, שמחירם יקר, והם מועדים תמיד להפרה.
