יושבים כל מיני סמי אקדמאים, אנשים שמינו את עצמם לאחראים על המוסר, ומבלבלים את המוח על זכויות אדם מתוך איזושהי מחשבה מאוד נאיבית שהמשתתפים במחאות בארה"ב משלבים ידיים שרים קומבייה ומוחים על המוות המיותר למדי של גורג' פלויד. רבותי, אין לכם מושג!
נשים לבנות מנשקות את נעליהם של מהגרים כדי להתנצל על העוול שנעשה להם... זה המקום שאליו הגיע המערב ברקבונו כתוצאה מפוליטיקת הזהויות (Identity politics). זוהי פרדיגמת חשיבה מובילה, שהידרדרה למחוזות מטורללים; ומצויה, כיום, במתקפה מצד קבוצות אוכלוסייה רבות שחשות סכנה, לנוכח השימוש לרעה שעושים בה קבוצות מהגרים מוסלמים, כדי להשליט את תרבותם על הקבוצות הילידות…
הנה לכם תרגיל מחשבתי על 'רעיון מחולל' שיכול לסדר מחדש את הכלים על לוח השחמט. את הרעיון הזה יכול בנימין נתניהו לממש, על מנת לסכל את ההחלטות העתידיות של ועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017, ואת הגיבוי שתקבלנה בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס אחריה... האם לסיפור שלפניכם יש היתכנות ריאלית במציאות המטורפת שלנו? בניתוח המציאות - שתשתרר באזור אחרי החלטות 'וועידת השלום' ומועצת הביטחון - זה יכול בהחלט להיות סוג של נטילת סיכון סביר...
סוף מעשה במחשבה תחילה: בהיעלבותה מתוכניתו של אדיר מילר, הפכה משטרת ישראל ל"דוד לוי של ארגוני הביטחון". לזו שצריך להיזהר בה, ולא לדרוך על "בלוטות ההיעלבות" שלה. בכך רק הזמינה את כולם לצחוק עליה מאחורי גבה. בזכותה, תיכנס התכנית לפנתאון הזיכרון הלאומי שלנו, ותהפוך לנכס צאן ברזל, כתאום העדכני של דמות "השוטר אזולאי" שליווה את תדמית המשטרה מעתה ואילך.
