המאמר משווה בין שני סיפורי גבורה: האחד של הקטור איש טרויה - גבורה אישית שמחירה הלאומי כבד; והאחר של ברק בן אבינועם, שהיה מוכן לספוג ביקורת על מנת להשיג מטרה לאומית. תכליתו של המאמר היא העמדת האידאל הנכון של גבורה: גיבור איננו רק זה שמצליח להתגבר על יצר הפחד, אלא זה שמצליח לרסן גם את חרדת הבושה (מה יגידו...) ואת שאיפת התהילה.

טכנאים ופקידים נאמנים, אנשי ממשל - שתפקידם לממש את תוכנית העבודה - ייגשו, בדרך כלל, לפתרון סוגיות בגישה ליניארית, אנליטית וטכנית. אבל הדרך הנכונה היא לעסוק בהם בהיבט ההוליסטי-ההסתגלותי…