עשר שנים ברברנו את עצמנו לדעת, בסיפורים שאנחנו מעצמה ענקית וחזקה; אבל בפועל, לאורך שלושים השנים האחרונות מתנהגת ישראל ביחסיה עם מדינות האזור כדימי: היא מכילה ומבינה ומתרפסת, ונכנסת לאופוריה בכל פעם שגורם ערבי מקיים איתה שיתוף פעולה כי הוא צריך ממנה משהו. עכשיו זו ההכלה של תגובתה המבזה של מצרים לפיגוע שביצע איש ביטחון!
גבול ביטחון אינו מושתת על שלום, אלא נועד להתגבר על הפרת-שלום פתאומית. האתגר העליון של גבול ביטחון הוא הבטחת קיום ארוך-טווח במזרח התיכון הגועש, ולא קידום שלום - שהוא יעד מבורך - באזור שעדין לא חווה שלום בינערבי...
אחד הטיעונים המועלים בעד הסדרים ביטחוניים, כאלה ואחרים, הוא, שההסדרים יביאו להקמת גבול בינינו לבין שכניניו ויאפשרו לנו שליטה מוחלטת בגבול... כל איום שיגיע מן הגבול אפשר יהיה לטפל בו בקשיחות הרצויה והנדרשת. כדאי שאלה שעוד מאמינים בגישה הזו בשכונה המטורפת הזו שלנו, יחשבו מסלול מחדש בעקבות אירועי ליל הסדר...
במציאות בה שימור גבולות בינלאומיים הפך לאבן פינה במשפט העמים, מומלץ למדינת ישראל לעיין מחדש ברעיון הישן שאינו מאולץ לחפיפה בין מולדת לבין גבולות מדיניים. בהתלבטות לדוגמה, בין סיפוח רשמי של מעלה אדומים, לבין בניית מאה אלף יחידות דיור במרחב מעלה אדומים, בואכה ים המלח, ראוי לבחון: אם ממילא הגבול החדש לא יוכר, למי נחוץ סיפוח? לקידום האינטרס הישראלי במרחב, בנייה רחבת היקף נחוצה שבעתיים.
סיפור יציאת מצרים המובא לנו בפרשת וארא, ממחיש מושגים בסיסיים ב'תורת הכאוס', ומלמד אותנו כיצד השהיה במצב התודעתי הארגוני של סף הכאוס, מאפשרת למדינות ולארגונים הזדמנויות רבות שאינן קיימות במצב של סדר.
