המאמר עוסק באחת ממרידות היהודים האמיצות והבלתי מוכרות בסיפורי השואה והגבורה, של מרד גטו-לחווא (Lachwa), בבוקר ה- 3 בספטמבר 1942. המאמר מנסה לתקן במשהו את העוול ההיסטורי הזה!
המאמר משווה בין שני סיפורי גבורה: האחד של הקטור איש טרויה - גבורה אישית שמחירה הלאומי כבד; והאחר של ברק בן אבינועם, שהיה מוכן לספוג ביקורת על מנת להשיג מטרה לאומית. תכליתו של המאמר היא העמדת האידאל הנכון של גבורה: גיבור איננו רק זה שמצליח להתגבר על יצר הפחד, אלא זה שמצליח לרסן גם את חרדת הבושה (מה יגידו...) ואת שאיפת התהילה.
זהו ספרו הראשון של האלוף במילואים יעקב עמידרור, שלימים שימש כראש המטה לביטחון לאומי בממשלו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כיאה למפקד המכללות הצבאיות, זו הייתה דרכו של עמידרור להיפרד מצה"ל: הוא סרב לעשות מסיבות סיום. בכסף שהקצה צה"ל לפרידה, בחר לאסוף את כל מאמריו המקצועיים לספר אחד, תחת השם 'הרהורים על צבא וביטחון', ואת הפתיח לספר כינה: 'במקום מסיבת סיום'...