בהיבט האסטרטגי הכולל - ובלי קשר לדעות פוליטיות של ימין ושמאל - אין מחלוקת בקרב מומחים להיבטים השונים של משא ומתן, כי ה'משאים ומתנים' שניהלה ישראל - כמו גם ההתנהלות, במקרים רבים, מול שליטים מזרחיים ועמיהם - היו אולי מלאי רצון טוב, אך לקו בחובבנות רבה ובטעויות כבדות משקל. במאמר הקודם "שובו של המשא ומתן (1)" עמדתי על ההבדלים בין פרדיגמת החשיבה המזרחית לזו המערבית. במאמר זה אבקש להרחיב על חוקי הבזאר של המזרח התיכון בעת ניהול משא ומתן.

בהיבט האסטרטגי הכולל - ובלי קשר לדעות פוליטיות של ימין ושמאל - אין מחלוקת בקרב מומחים להיבטים השונים של משא ומתן, כי ה'משאים ומתנים' שניהלה ישראל - כמו גם ההתנהלות, במקרים רבים, מול שליטים מזרחיים ועמיהם - היו אולי מלאי רצון טוב, אך לקו בחובבנות רבה ובטעויות כבדות משקל. רוב הטעויות הללו נבעו מכך, שמנהיגים ומנהלי משא ומתן ייחסו לפלסטינים פרדיגמה של חשיבה מערבית, בעוד אלה מונעים על ידי פרדיגמה של חשיבה מזרחית, השונה ממנה תכלית שינוי. לחלופין, במקרים שבהם ניסו מנהיגים ישראלים לדבר ב'פרדיגמת חשיבה מזרחית' הם שגו, הפכו לנלעגים, והחמירו את המצב עוד יותר...