החלטות מנהיגותיות של הנהגה לאומית נדרשות במקום שבו מסתיים הדיון המקצועי, והדילמה נותרת במלוא עוצמתה. כך בסוגיית עסקת החטופים. בניתוח אנליטי הטיעונים בעד או נגד נראים לגמרי נכונים. במקום הזה בלטה מנהיגותו של דוד בן גוריון והיא יכולה להעניק השראה לגודל השעה  בה ניצב ראש הממשלה נתניהו, בחובתו להכריע לקבלת הצעת העסקה לשחרור החטופים בתנאיה הקשים או לדחייתה.

את דפוס ההיגיון ההגנתי שהפעילה מדינת ישראל להגנת יישובי עוטף עזה ולהגנת יישובי הצפון יש להחיל גם על ריכוזי הטרור שהתהוו בצפון השומרון. כפי שלא ניתן להגן על מטולה, כאשר כוחות חיזבאללה נערכים בכפר כילא הסמוך, כך לא ניתן להגן על כפר סבא, כביש 6 ויישובי עמק חפר, ללא דיכוי התארגנות הטרור במחנה פליטים נור א-שאמס בטול כרם או במחנה פליטים ג'נין. במוקדם או במאוחר מערכת הביטחון בהנחיית דרג מדיני תידרש לחיסול איום הטרור שהולך ונבנה בערי צפון השומרון.

מנחם בגין טעה בהערכתו כי מצרים תסתפק בסיני, ותתעלם מהתחייבותו בסוגיה הפלסטינית. באופן דומה, ראוי להפנים כי גם היענות ישראלית לתביעה הסעודית לקידום פתרון שתי המדינות, לא תוכל להסתפק בהכרזה שאינה מחייבת. אחרי ה- 7/10, נוצרה הסכמה לאומית רחבה לדחיית כל יישום מדינה פלסטינית בקו גבול צמוד לכפר סבא כביש 6. ישראל יכולה להסכים למתווה רבין, שבו ירושלים נשארת מאוחדת, הירדן הוא גבולנו המזרחי, והרשות הפלסטינית לא תהיה מדינה.

בין הגישה המסתגרת לגבולות הווילה, לבין הגישה המחייבת מעורבות אקטיבית במרחב שמעבר לגבולות, קיים פער תפיסתי עמוק בתפיסת המציאות. השאיפה להתכנסות לגבולות הווילה מבוססת במידה רבה על ההנחה שניתן לייצב את מצבה הביטחוני של מדינה ביצירת סטטוס קוו של גבולות. אבל, מעמדה האסטרטגי של מדינה נבחן בגישה זו לא רק במה שמדינה מצליחה לייצב בשטחה הריבוני, אלא גם בבריתות שהיא מקיימת עם ישויות במרחב, וביכולת למעורבות אקטיבית במרחביי ההשפעה המעצבים מגמות אזוריות.

תקיפות החותים מציבות בפנינו שלוש שאלות בסיסיות: איך זה קרה, למה זה קורה - מה ההיגיון והכוח המניע להתמשכות המתקפה החות'ית, ומה מדינת ישראל נדרשת ויכולה לעשות על מנת להגן על עצמה מול האיומים מתימן...

את צונאמי מהלומת המורדים שמוטט את השלטון הסורי וצבאו, גם טובי מומחי המודיעין התקשו לחזות. טמון כאן שיעור גדול בהכרת מגבלות ידע האדם ביומרותיו לדעת ולשלוט גם במה שקורה בפתאומיות בלתי ניתנת לחיזוי.  דווקא בשל כך, ההתארגנות המהירה של ההנהגה הישראלית וצה"ל למענה רלוונטי למול ההפתעה, ראויה להערכה מיוחדת.

חוסר הרצון של חיילי צבא סוריה לחרף נפשם למען שלטון משפחת אסאד, שהפך לעוין ומנוכר לרוב העם הסורי, היה גורם משמעותי בהתפרקות המהירה של המשטר הסורי. ראוי לישראלים להפנים שזה היה יכול לקרות גם לנו בבוקר ה- 7 באוקטובר.

בארוע היסטורי חסר תקדים שמדינת ישראל יכולה לצאת ממנו מחוזקת, על ישראל לעבור, ממעמד פסיבי של ישיבה על הגדר, להשפעה על התהוות המערכת החדשה בהתאם לאינטרסים ישראליים ארוכי טווח. ישראל צריכה לגבש אורח חשיבה של גולש גלים - גלי הים במצב הסוער אינם מזמינים את השחיינים אבל מפתים את גולשי הגלים כהזדמנות למיצוי. הדרך למימוש פעולה אקטיבית חייבת להיות מדודה ויצירתית. בתוך כך, יש לתת תשומת לב גם לצרכי הקיום והשרידות של העדה הדרוזית בריכוזה באזור סווידה ג׳בל דרוז.

במציאות שהתפתחה בלחימה בלבנון, יש בהחלט מקום לחשיבה מחודשת בצה״ל על בניית פורמציות קלות לתמרון נייד מהיר, ונכון ליזום יחידות של חי״ר קל, בהיקף של חטיבה או שתיים. אבל לשם כך, יש להתגבר על חוסר הגמישות המאפיין כל צבא ממוסד, המקובע במבנהו ובשיטות פעולתו.

מתקפת הפתע של המורדים בוודאי מחייבת את ישראל במעקב צבאי אחראי. אבל השיעור העיקרי שמלמדת מתקפת הפתע מתחיל במבט כולל על ההיגיון האסטרטגי שמניע את אזור המזרח התיכון. הלקח - שרבים במערב מסרבים לקבל - מצביע על הדינמיקה המחוללת באזור אי יציבות מתמדת, כנובעת מהתנהלות האזור בדפוסי מערכת אקולוגית.