הקבוצה היהודית עליה הושתתה מדינת ישראל, במהלך 72 שנים, אמנם בנתה מדינה. אני תוהה האם איבדנו את היכולת לפתור את שאלות היסוד המהותיות הקיימות במדינת ישראל? את כל אלה אני משאיר כשאלות לכולנו...

נראה לי שצה"ל כארגון הגדול והממוסד ביותר במדינה ובחברה הישראלית נמצא במצוקה. הפרשנות שלי לעיסוק צה"ל בממלכתיות וסיווגה כערך היא סימן לכניסה למגננה. לא כלפי אויבים מבחוץ אלא כלפי המציאות הפנימית בישראל!

מלחמת ההתשה, 1967 עד אוגוסט-ספטמבר 1970, הייתה המלחמה הראשונה אשר בה צה"ל לא השיג תוצאות צבאיות ומדיניות ראויות. ממנה ועד היום, מדינת ישראל וצה"ל לא השיגו תוצאות חיוביות של ממש באף מלחמה. לכל היותר מניעת תבוסה, כפי שצה"ל הצליח למנוע במלחמת יום הכיפורים...

המפה הציונית של 1919 היא, מבחינתי, נקודת הייחוס לכל הדיון ההיסטורי - אקטואלי - בטחוני -מדיני - חברתי - כלכלי -מוסרי - אסטרטגי - פוליטי, שכולנו עושים כאן מבוקר עד ערב, כבר בערך מאז 1919, שלא לומר מאז 1878...

הבעיות המעיקות יותר מכל על צה"ל הן בעיות חברתיות מול החברה הישראלית, ובעיות חברתיות בתוכו. אלה מטרידות, לטעמי, יותר מהחמאס, החזבאללה והפלסטינים ביהודה והשומרון. זה משקף גם את המחלוקות העמוקות בחברה הישראלית בכל התחומים ולאו דווקא בשאלת עתיד יהודה והשומרון. החברה הישראלית השתנתה מאוד וחלק מהשינויים מוקרנים אל צה"ל ולא לטובה. התבוננות במרחב שלנו - ואפילו בברית המועצות לשעבר, במזרח אירופה ובמי שהייתה יוגוסלביה - מראה שמדינות לא התמוטטו בגלל אויב חיצוני אלא קרסו אל תוך עצמן, משום שלא הצליחו לטפח ולשמור על אחדותן הפנימית והתפצלו לפרגמנטים דתיים, חברתיים, פוליטיים וכלכליים. אינני סבור שמדינת ישראל עומדת על סף תהום וגם לא צה"ל. אבל הכיוון לא מעודד.