יעקב, למעשה, היה קורבן של עצמו. הוא נענש לא מפני שרימה או עבר עבירה, אלא מכיוון שהתכוון לרמות את אביו יצחק, או שיתף פעולה בכוונה לרמות, ואין זה משנה מי פיתה או פיתתה אותו לכך ואם היתה זו כלל רמאות. ענשו היה שבסופו של דבר בביתו לא היה "שלום בית". הוא נישא לשתי נשים שרק אחת מהן אהב. ילדיו, שנחלקו בין ארבע אמהות, נלחמו ביניהם כשהקנאה שולטת בהם. מדוע?
התנהגותה של שרה, היא דוגמה לאלטרואיזם מוגזם. היא לא שיערה שלא תוכל לעמוד בדרישות או בציפיות שהגר פיתחה, ופיזרה הבטחות מבלי לחשוב שהיא עצמה עלולה להיפגע קשות... בהמשכה של הפרשה אנו למדים גם כי אין לדחות דברים שנקבעו ביטולו של מעשה מתחיל בדחיית ביצועו, וכל דחיית ביצוע עלולה, בסופו של דבר, לסכלו.
