נושאים רבים בפרשת חֻקַּת: מותם של מרים ואהרן – תלונות נוספות – הכאת הסלע – עונשם של משה ואהרן – הימנעות ממלחמה נגד אדום – מלחמה נגד הכנענים – נחש הנחושת – שירת הבאר ומלחמה נגד סיחון ועוג. אך כאן נעסוק, כדרכנו, רק באירועים מיוחדים המעוררים הגיגים והרהורים.
הדחף להתנגד לשלטון קיים, לרבות ביטול הישגיו והייצר למנוע את הצלחתו, היא אחת מהתכונות השליליות הנפוצות במצבים כאלה. המתנגדים למנהיגים הקיימים דוחקים להחליפם מבלי להציע שלטון רציני שיבוא במקומם. המשמעות היא, ביסוס השלילה עקב דחפים אישיים, ללא הצעה אמיתית לאלטרנטיבה חיובית ערכית. זוהי אנרכיה מסוכנת וממוטטת, היכולה לחסל כהרף עין כל הישג שכבר הושג ולבטל כל סיכוי להצלחה או להצלה.
חטא המרגלים בפרשת שלח לך: כאשר אנשים מתמלאים שנאה ורוצים להרבות בדברי נאצה וקטרוג, הם מתפתים להגזים ולשקר ואף אינם חשים בכך גם אם הם סותרים את דברי עצמם... השנאה מעוורת ולא רק אז אלא גם בימינו, ולא אוסיף.
שישה נושאים בפרשתנו: השוואת גיל החייבים בעבודת המשכן לגיל החייבים בשירות הצבאי; הוראות להמשך המסע לארץ; חגיגה ראשונה של חג הפסח; תלונות נוספות של בני ישראל ושל ה"אספסוף"; אצילת רוח הנבואה על זקני האומה; עונשה של מרים בגין הוצאת דיבה.
מבין הנושאים השונים בהם עוסקת הפרשה החלטתי להתמקד בשניים שיש בהם חשיבות לתובנות מנהיגות וניהול – ברכת הכהנים ומתנותיהם של ראשי השבטים לחנוכת המזבח. נושאים אלה נראים כנושאים תיאוריים ופשוטים ללא משמעות מיוחדת, אך עיון בהם מגלה את עמקם ואת כוונתם.
במגילת רות יש הרבה ללמדנו על החשיבות של העלייה והחזרה לארץ למגורים בה. תוך כדי סיפור המעשה אנו גם לומדים על דינים שנהגו אותה עת בארץ. כל זאת, נוסף על היחס שיש להראות לאותם מתגיירים הרואים בארץ גם את ארצם ולא רק מקום בו ניתן למצוא מקור פרנסה זמני. עלילתה של מגילת רות מתרחשת בימי הקציר. בסופה אנו לומדים על לידתו של דוד, צאצאם הישיר של רות המואבייה לפי מוצאה ובועז, שהיה מצאצאיו של יהודה בן יעקב ותמר שהיתה כנענית לפי מוצאה. לפי המסורת, המלך דוד נולד ונפטר בחג השבועות, ומסיבה זו קוראים במגילת רות בחג השבועות...
במקרה של "המקלל" ראינו שאמנם היו שני שלבים, אך שניהם היו רק לאחר ביצוע המעשה – ההנחייה של אלהים למשה להודיע לבני ישראל על הוראות חוק חדש האוסר נקיבת שם אלהים ומיד בסמוך לו הוראה אלהים על הוצאתו של העבריין להורג לאלתר וברגימה, ואז בוצע העונש מיד. כיצד השתלשלות פרשיה זאת מתיישבת עם העקרון ש"אין עונשין אלא אם כן מזהירים"? אתמהה.
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לעומת "ואהבת את רעך כמוך" היא דרישה לשוויון בין יחסו של אדם לעצמו ליחסו לזולת. עלינו לאהוב, במובן של לכבד, את החסרונות של רעינו כמו שאנו מתייחסים לחסרונותינו, ונדע להעריך את יתרונותיהם כפי שאנו מעריכים את יתרונותינו. זו, לדעתי, המשמעות של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שהיא אהבה שכלית, בין אם נכללת בה גם אהבה רגשית ובין אם לאו.
פרשות תזריע ומצורע הן פרשות-מצורפות בשנים שאינן מעוברות, ונפרדות רק בשנים מעוברות. שני נושאים נדונים בהם: מחלות ומגפות; וברית מילה דוחה שבת... אביא כאן את הרהוריי על שתיהן יחד.
