פרשת שופטים מתייחסת לחוקי המלחמה וקובעת כי ניתן לשחרר חלק מהמגויסים בגלל סיבות שונות. ברם סיבות אלה כדוגמת נשיאת אישה, בניית בית ועוד, קיימים רק בזמן של מלחמת הרשות. לעומת זאת במלחמת מצווה, על כולם לשאת בנטל כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה...
בשל התפתחות החימוש המונחה והאמנות שאסרו פגיעה באזרחים, וגם, כיוון שמלחמות טוטאליות כבר אינן בנמצא (בינתיים), לא נעשה בעשורים האחרונים שימוש בהפצצת שטיח... עד שב- 21 בנובמבר 2015, דווחה התקשורת הרוסית כי צבא רוסיה פתח בהפצצות שטיח בערי המדינה האסלאמית, שבמהלכם נהרגו 800 מאנשי דאעש, וכי בכל שעה הצבא הרוסי זורק גשם של מעל 20 טון של פצצות באותן ערים - מעוזי השליטה של דעאש...
והבית מלא האנשים והנשים, ושמה כל סרני פלישתים ועל הגג כשלושת אלפים איש ואשה, הרואים בשחוק שמשון (ספר שופטים, פסוק כז). עליהם הפיל שמשון את הבית... שיח דיני המלחמה בן ימינו, היה מעורר את השאלות: כיצד ניתן להצדיק מותם של אזרחים רבים, חפים מפשע? האם מדובר במטרה צבאית לגיטימית ומדוע נבחר מקדש בית דגון, כיעד לפעולה?
