הפרדוקס של הפוליטיקה הפוסט-מודרנית מבוסס על העובדה שבחוסר שביעות רצון ממנהיגיה, העם מבקש להיפטר מהם. כדי לשמור על הכוח, בעליו מבקשים להגביל אותו על ידי העברת ריבונות לארגונים טכנוקרטיים ועל-לאומיים. מצב זה יוצר את הדילמות המוסריות והפוליטיות המאפיינות את העידן המודרני.
בשיח הפוליטי העכשווי, אנו עושים שימוש רב במושגים 'פרוגרסיביות' (Progressivism) ו'ליברליזם' (Liberalism), וכמעט בנשימה אחת. אבל, קיים ביניהם הבדל תהומי: בעוד הליברליזם מחובר לדמוקרטיה ומקדם ערכים של חירות במגבלות החוק ושוויון הזדמנויות במידת האפשר, הפרוגרסיביות החדשה רחוקה מאוד מחירות וגם משוויון. היא מקדמת חלוקת כוח חדשה בחברה ו'חשיבת יחד' עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.
הדמוקרטיות המערביות נותנות לתושביהן תחושה שהן מיצו את הפוטנציאל הטמון בהן. הן מזדקנות, דועכות, מעלות חלודה, הביורוקרטיה שלהן סובלת מסטגנציה חמורה ומכבדות אברים, והן מתמסרות באהבה בידי מחריביהן מבפנים ומבחוץ, שאף אינם מתביישים להכריז על כוונותיהם, בקול גדול. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, מגמות דומות הביאו לעליית משטרים טוטאליטריים. האם זה גורלן של הדמוקרטיות המערביות, ואנחנו בתוכן, היום?
מאז הוגדרו הדמוקרטיות המערביות כליברליות, נוהגים לכרוך את הדמוקרטיה והליברליזם יחד, רקשליברליזם איננו דמוקרטיה ולהיפך. שניהם צצו והתפתחו זה לצד זה, ולעתים קרובות משפיעים זה על התפתחותו של זה, אבל, הקשר ביניהם מורכב, ובקשר הזה יעסוק המאמר הנוכחי.
הסיפור הפולני ולקחיו מעניין אותנו, לא רק בשל הכמות הנכבדה של יוצאי פולין המרכיבים את החברה הישראלית, אלא בעיקר כיוון שבמהלך שנת המחאה, סיפרו לנו שהימין הישראלי הופך אותנו לפולין - מדינה שהייתה דמוקרטיה ואיננה עוד כזו; שהימין הפשיסטי שינה את אופייה ואת מבנה מוסדותיה לבלי הכר, על מנת להבטיח שהוא יישאר בשלטון לעד. האמת מסתבר, מורכבת קצת יותר, אבל כבר לא מעוניינים לספר לנו עליה...
הדעה הרווחת היא שהתקשורת איבדה את דרכה. אבל האמת היא שזו תמיד הייתה דרכה. תמיד היא שימשה תיבת התהודה של האליטות, בין אם אליטות שלטוניות במדינות טוטליטריות, ובין אם אליטות ממון ואליטות פוליטיות במדינות דמוקרטיות, וכשהאליטות חולות ומנוונות, חולה גם התקשורת! ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תקשורת ודמוקרטיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ברוכים הבאים לאחת הטכניקות האפקטיביות בעולם המדיה, הפרסום והשיווק: אסוף את המושגים שאתה חושש שיופנו נגדך, אמץ אותם כ'סלוגנים' שלך והקנה להם משמעויות שונות ממשמעותם המקורית.
האם אנו חיים כיום בדמוקרטיה? השאלה נראית, במבט ראשון, לא כל כך רחוקה מהוויכוחים המעוררים את החדשות הפוליטיות. עם זאת, במבט מעמיק יותר, היא משפיעה מאוד על האופן שבו מנוסחים ויכוחים אלה.
בחשיבה הליניארית הפשטנית של ימינו, בעולם שבו שולט "מוסר המחשבה הייחודית", המושג קונפליקט הפך מילה גסה, המזוהה עם רוע. כל עימות מהווה גורם לצרות, ולכן מזיק. אבל, הוגי דעות רבים רואים בקונפליקט את המנוע של ההיסטוריה. גם תורת המערכות המורכבות מלמדת אותנו שמערכות מתפתחות ומתאימות עצמן למציאות משתנה, תוך כדי מאבקי עוצמה בין מרכיביהן...
קמפיין סוף הדמוקרטיה היה ספין אפקטיבי להפליא, שחילץ את יאיר לפיד מלשלם מחיר על מסע הבחירות הבעייתי, רווי ביטחון עצמי מופרז, וניהול הרשלני של קמפיין הבחירות. אבל ספין מוצלח לא אומר שהמסר שבו שגוי. האם הדמוקרטיה מתחלקת לנו מבין הידיים?
