ניתוח פער הדורות בארה"ב הוא אמריקאי לגמרי. הוא מקיף את כולם – דמוקרטים ואף רפובליקנים – ומגיע אף לתומכים המובהקים ביותר של ישראל – הנוצרים האוונגליסטים.
אפילו בקרב הצעירים האוונגליסטים, המגמה היא להזדהות עם רבים מאותם גורמים חברתיים, שבהם תומכים גם הדמוקרטים הפרוגרסיביים; ומילים כמו 'צדק' מהוות צידוק ל'תמיכה בפלסטינים ברוח נוצרית טובה'...
ההגינות מחייבת לומר: אין לי מושג אם מישהו זיף את הבחירות בהקף כזה שהביא להטייה מוחלטת שלהם. אבל צריך לומר, שיש מספיק הוכחות ועדויות - המבוססות, למשל, על ספר הבוחרים של מישיגן; שמראים דברים לא סבירים והתנהגות פחות מחוקית. אבל, אלה שטוענים בביטחון שהבחירות לא זויפו, יודעים עוד פחות ממני...
הדמוקרטים רואים את הנשיא טראמפ כמי שגורם לכאוס, מפלג את האומה ומוביל לשיבושים מסוכנים גדולים. הרפובליקנים רואים בדמוקרטים איום גדול על מה שהפך את אמריקה לגדולה, שהיא תוביל לסוציאליזם ותשנה את המדינה לרעה. כל צד רואה את השני כנבל. אני רואה את המצב אחרת...
המאמר (המתורגם) המופיע כאן, נכתב על ידי Bruce Abramson ו- Jeff Ballabon; ופורסם ב- 24 ביולי 2020, ב- Newsweek. הוא ממגולל לפנינו חלק מהמחלוקת שבין הצדדים מנקודת מבטם של הרפובליקנים היהודים, שיש לכך השפעה מהותית על מדינת ישראל...
הטרלול הפרוגרס-דמוקרטי - ותיבת התהודה שבאה איתו - יצרו מצג שווא תקשורתי אדיר בארה"ב. כיוון שהעיתונות איבדה את תפקידה המסורתי ולקחה על עצמה להיות מעצבת דעת קהל; ולוקחת חלק פעיל במשחק הפוליטי, קשה מאוד לקבל פרספקטיבה מאוזנת של האירועים. המחיר הוא פגיעה אדירה בדמוקרטיה הקצנה חברתית נוספת ופילוג ההולך ומחריף...
יושבים כל מיני סמי אקדמאים, אנשים שמינו את עצמם לאחראים על המוסר, ומבלבלים את המוח על זכויות אדם מתוך איזושהי מחשבה מאוד נאיבית שהמשתתפים במחאות בארה"ב משלבים ידיים שרים קומבייה ומוחים על המוות המיותר למדי של גורג' פלויד. רבותי, אין לכם מושג!
עוד קצת מוקדם לסיכום, כיוון שעדכני לכתיבת שורות אלה, הספירה באריזונה ומבונטנה עוד נמשכת. אז סיכום יהיה אח"כ. אבל בגדול, הבחירות היו טובות לרפובליקנים והרבה פחות לדמוקרטים...
בשביעי לספטמבר 2018, בשעה אחת שעון חוף מזרחי, שבר הנשיא לשעבר, ברק אובאמה, מסורת בת 221 שנים ו'הזריק' את עצמו אל תוך הקלחת הפוליטית לקראת בחירות האמצע שיערכו בנובמבר. למה?
