בפרשת וַיְחִי מביא יוסף - בנו האובד, האהוב מכולם, של יעקב - את שני בניו, מנשה ואפרים, למיטתו של אביו הגווע. יעקב מצידו, נותן להם קדימות על פני בניו; משדרג אותם בירושה למעמד בנים; ומברך אותם ראשונים לפני כולם. אבל מכל הברכות שבעולם, הוא מאחל להם ולצאצאיהם דווקא ריבוי ילדים. למה?