השלטת 'דיכאון קולקטיבי' היא כלי פוליטי בולשביקי מוכר, שאומץ בשגגה ע"י המחאה, ונאכף בדקדקנות בערוצי הליבה. זו כמובן הסיבה לכך שהימין מכנה אותם 'ערוצי תבהלה'. אלא שהכלי הזה אפקטיבי מאוד עבור שלטון טוטליטארי מכהן, אבל לא עבור תנועת מחאה, שעלולה לגלות מאוחר מידי שזוהי חרב פיפיות עבורה.
אנחנו רגילים לכך שחולים מפורסמים "מתלוצצים עם רופאיהם". אבל, שמעתם על נדון למוות שמתלוצץ עם תליינו? ההיסטוריה מכירה מספר מקרים כאלה, כי רגעים אלה משקפים לעתים קרובות את האומץ, ההתרסה או ההשלמה של הפרט הניצב מול המוות.
ממש כמו ההתמודדות עם חיכוכים בבית בעזרת ההומור, הוא מהווה כלי מצוין להתמודדות עם משברים ניהוליים. גם במשברים הללו ניתן לקחת את אותן נקודות שניתן להתייחס אליהן בהומור, לגרום לאנשים אחרים לצחוק, ולפרוק מתחים ותוקפנות...
