אחת התופעות המרתקות בשמאל הישראלי, היא הבוז ל'בבונים' - אחיו יוצאי עדות המזרח, והאוטו-אנטישמיות שהוא חש כלפי אחיו החרדים, מול ההתבטלות וההתחשבות שהוא נוהג בערבים ה'ילידים'. ההיגיון הזה הוא לחם חוקו של השמאל בכל העולם המערבי, וממוצה בתיאוריה רומנטית - ונאיבית מאוד - הקרויה: 'רעיון הפרא האציל'. (Noble savage), שאיננו מאפשר לתופעות - כמו הרג להט"בים והתעללות בנשים - לשנות ולו במעט את הערצתו לערבים.

התנכרות הלובי הנשי לסוהרות המסורסרות חשף שוב את העובדה שהמהפכה הפרוגרסיבית מסמנת את קיצה של המהפכה הנשית ומסיגה אותה לאחור. שהנשים - עבור ארגוני הנשים הפרוגרסיביים - הם רק כלי משחק על לוח השחמט של השגת מטרותיהם; וגם, שלא כל אישה נחשבת... שיש הבדל ממשי בין אישה לבנה מה'מילייה הנכון' לבין האחרות.

מה היה קורה אם חלק מעובדותיי היו מתלוננות במשטרה שאני מספר עליהן בדיחות גסות ליד העובדים האחרים? מה היה קורה אם הייתי מגיע לעבודה עם יצירה שציירתי, ובה אחת הבכירות במשרד - נשואה עם ילדים - כשהיא עירומה במיטתה? האם הייתי נשאר בתפקידי? לכמה זמן? מי היה מגן עלי בשם חופש האמנות? קוד הלבוש בחברה שלנו אומר שאנחנו מתלבשים כדי להראות בפומבי, ולא מתפשטים, חוץ מכאלה שמעדיפים כך מרצונם החופשי או מאילוץ כספי ואומנותי, וברור לחלוטין, שאילת שקד איננה דוגמנית ערום, ולא הביעה כל רצון לכך...