משפטי שדה; ריבוי וועדות חקירה לאיתור אשמים; ו"גרירת נבלתם" בעמודי התקשורת – כל אלה גורמים למנהיגים אזרחיים וצבאיים בעלי כוונות טובות, לכבול ידיהם באופן מודע ולא לזוז, בלי ליווי משפטי צמוד, לקראת ועדת החקירה הבלתי נמנעת. התוצאה היא היעדר משילות, טרור פנימי, שחיתות ואנרכיה.

ראש הממשלה לוי אשכול היה חוזר ואומר: "אני מתפשר ומתפשר  עד שדעתי מתקבלת".  מדובר בשיטת עבודה שהייתה הרבה יותר ממזג נוח. זו ה"פשרה המפא"יניקית" הידועה  כגישת יסוד בתבונה מנהיגותית פרגמטית. היא הקנתה  למנהיגי מפא"י סגולה ייחודית בניווט המורכב בסבך מצוקות מדינת ישראל.  היא אפשרה  להכיל לאורך זמן מתחים בלתי פתורים, ביכולת לסנכרן ביניהם בחתירה לשימור המומנטום של התפתחות המפעל הציוני ומדינת ישראל...

"עם ישראל בשביל מה אתה חי?" שאל א"ב יהושע, והוסיף: "לא ההישרדות היא מעלה, אלא כיצד היא נעשית, מה תוכנה, מה ערכיה ובעיקר מה מחירה."  למפלגות הפועלים החלוציות היה בשאלות אלה סיפור יהודי גדול. לשמאל הישראלי של המאה ה-21, אין  כיום סיפור יהודי משכנע...