"בלי הפרדת רשויות ברורה בין בית המשפט העליון לבין הכנסת; בלי עצירת הזליגה של בית המשפט העליון לסמכויותיה של הכנסת; ושל הכנסת לסמכויות בית המשפט העליון ולעצמאותו, אנחנו נישאר נכים בדמוקרטיה שאנחנו כל כך מתפארים בה" (הנשיא לשעבר ריבלין).
אי אפשר להמשיך במצב ההתגוששויות החוזרות ונשנות בין הכנסת ובית המשפט; ועדיף להגיע למצב של הכרעה חדה וברורה: או שהכנסת תיכנע לשופטים ואז נעבור למשטר פוליטי חדש; או שהשופטים יבינו כי במשטר דמוקרטי אמתי אין מקום להתערבותם...
הפרדת הרשויות לפיכך היא סוג של משאת נפש שמטרתה אחת ויחידה: הגבלת כוחו של השלטון. והשלטון הדמוקרטי כדאי לזכור, קיים לא לכבוד עצמו למרות שאין פסול ברצון של מי שנמצא בשלטון להמשיך להיות בשלטון, אלא לטובת מימוש היעדים (השונים ולכן המחייבים פשרה) של האזרחים...
יו"ר הכנסת החדש, יריב לוין, הכריז מלחמה על בג"ץ. הוא הדגיש ש"לא יאפשר את השגת הגבול של הרשות המחוקקת". אם אכן תצלח דרכו, הדרך לרודנות של ראש הרשות המבצעת, כיום זהו בנימין נתניהו, פתוחה. הכיצד?
