ה-4 ביולי היה יום השנה לקרב קרני חיטין (1187), שבו הכניע צלאח א-דין מהשושלת האיובית את הצבא הצלבני של ממלכת ירושלים, בפיקודו של מלך ירושלים, גי דה ליזיניאן. הקרב התקיים באזור קרני חיטין, כ-5 ק"מ ממערב ומעל טבריה, ובעקבותיו קרסה הממלכה הצלבנית - אכולת המלחמות הפנימיות - בארץ ישראל. מאז ה- 7 באוקטובר 2024, יש לעולם המוסלמי סאלח א-דין חדש. ואנחנו? אנחנו נראים מסוכסכים ומפולגים ונרקבים מבפנים כמו הממלכה הצלבנית אז...
כמו שמשחקי המונדיאל מלבים רוחות לאומיות, שעוצמתן מבטאות משמעות שמעבר לעצם משחק הכדורגל במגרש, גם תופעת המלחמה בעוצמותיה הגדולות פי כמה, אינה רק אוסף של קרבות. ביסוד טבעה מלחמה היא אירוע לאומי רב עוצמה. מתבטאות בו עוצמות חברתיות רוחניות, רגעי משבר ורגעי התעלות של הצלחה, שמכוננות לדורות זיכרון לאומי היסטורי. במבט הזה יש לתאר ולהבין את חשיבות המבצע המוצלח ברפיח. למרות שלא שוחררו במבצע יותר משניים, המבצע מטיל קרן אור של כבוד-לאומי ונוסך תקווה בתודעת הקיום הישראלית שקרסה בבוקר ה- 7 באוקטובר 2023.
אם תשאלו את מרבית האנשים מהו ההפך מ'הצלחה', הם יענו לכם: 'כישלון'. אבל, בעוד שכישלון עשוי לבנות הצלחה עתידית, ההפך מכישלון הוא קיפאון – סטגנציה וסטטיות...
הצלחה היא השגת יעד מוגדר מראש. כישלון הוא אי השגתו. בגלל משקלה הגדול של אי הוודאות בחיינו, הצלחה/כישלון יכולים להיות תוצאה של תכנון; אבל גם להתרחש מהסיבות הלא נכונות. על כן, אם הצלחנו ואם נכשלנו, זה מה שקורה לנו ולא מי שאנחנו… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'הצלחה', 'כישלון' והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
דבריי נכתבים בעקבות שיחות רבות, אודות פירושה של האמירה, כי מפקד פלוני "הצליח בתפקיד". מהם המדדים להצלחה כזו, או לקביעה, כי הייתה הצלחה? כיצד יישפט מפקד, או קצין מטה, שמילא תפקיד במשך תקופה קצרה של שנה, שנתיים, או שלוש? כיצד נוכל לדעת, האם מלא תפקידו היטב? במלחמה, התשובה בדרך-כלל ברורה יותר, אך כיצד ניתן למדוד הצלחה בין מלחמות?
עובד הנחשב ל'מצליח' הוא ה'גיבור' של הארגון. זה שתופס תמיד את המקום הראשון בתחומו (מכירות למשל), וש'מטפס' כל הדרך למעלה. התדמית הזו אגב, מעוצבת במידה רבה על ידי הארגונים לצורכיהם. זו אחת הסיבות, שכולם שואפים להיות 'מצליחנים' בנוסח הזה, למרות שבפועל, רק מעטים יכולים באמת להיות שם.
המודל המוצלח של מדינות בעולם הערבי הוא כווית, קטאר, ועוד שבע אמירויות שמאוחדות באיחוד האמירויות. אלה הן מדינות מצליחות, עשירות ושלוות. כל מדינה/אמירות בנויה על בסיס שבט אחד. לכן היא יציבה ושוחרת שלום. זאת, בניגוד למדינות ה'רגילות': המודל האחד הוא המדינה המודרנית הסטנדרטית, שאנחנו מכירים: עיראק, סוריה, לוב, אלג'יריה, לבנון, במידה רבה תימן, ירדן, מרוקו במידה לא קטנה... אלה מדינות, שמה שניתן לומר על כולן זה שהן כושלות, או קרובות להיות כושלות בגלל היותן קונגלומרטים. זאת אומרת, צירופים לא מלוכדים של עדות וקבוצות שבטיות; אתניות; ודתיות, שנוטות לנהל סכסוכי דמים ביניהן, וזקוקות לאויב כדי להתאחד. לכן, יש להחיל את מודל האמירויות גם ביהודה ושומרון, ובנפרד, להכיר בעזה כמדינה עצמאית.
חג הפסח ודמותו של משה כמנהיג טומנים בחובם את השיעור החשוב ביותר בניהול ובמנהיגות, בעידן של אגו מנופח לעייפה של מנהלים, ומשכורות והטבות שאבדו מזמן קשר עם המציאות. זהו גם הרציונל העולה מספרו של ד"ר מיכה גודמן, "הנאום האחרון של משה". ההצלחה איננה מה שאני. זה מה שקורה לי! זוהי אמירה תקיפה נגד הסגידה של אדם לעצמו ונגד אשליית השליטה שלו. משמע, התחושה שלו שהוא בשליטה על סביבתו ועל גורלו...
אי הוודאות מכתיבה את חיינו, והצלחה וכישלון קורים פעמים רבות מהסיבות הלא נכונות! אדם יכול להיות בעל כישורים, להשקיע הרבה, לקבל החלטות שנראות נכונות לזמנן ולהצליח או להיכשל ולהיפך: אדם יכול לזכות בהצלחה שלכאורה, לא מגיעה לו או לחוות כישלונות נוראיים מהסיבות הלא נכונות...
כישלון הסוקרים והמומחים בניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית ב- 9/11/16 הביאו שלל פרסומים בתקשורת, שניסו להסביר... לאחר כל טעות ניבוי במדגמי הטלוויזיה, מפנים פרשני הטלוויזיה אצבע מאשימה לסוקרים. ה'מומחים' מצידם מצטדקים בכך, שבדקו את המודלים שלהם, בחנו את תוקף הניבוי, ולא מצאו פגם בעבודתם המקצועית, כאילו יש קשר בתחום זה בין עבודה מקצועית לתוצאות בלתי צפויות (תב"צים)... שהרי, בין שני גורמים יהיו לעולם שתי אפשרויות. על כן, יכולים המומחים לעבוד "נכון" ולהצליח; נכון ולהיכשל; לא נכון ולהצליח; ולא נכון ולהיכשל.
