היום פורסם כי בית המשפט הגבוה לצדק - בהרכב הבא: כבוד השופט חנן מלצר; כבוד השופט יצחק עמית; וכבוד השופט דוד מינץ - שחרר החלטה קצרה הקובעת כי הקמת הוועדה לחקר פעולות מח"ש בטלה. כידוע, אני התמניתי לעמוד בראש הוועדה יחד עם הפרופסורים רינת סנג'רו ו-אבי דיסקין...
על דרך ה ה י ק ש - הסכמתו בעל פה של היועץ לפתיחת חקירה נגד ראש הממשלה - אם ניתנה - צריכה הייתה להתקיים בפני שני עדים ובוודאי שצריך היה לתעד הסכמה זו ב כ ת ב לאחר מכן. כך לדעתי על בית המשפט לנהוג בבואו לבחון את השאלה אם היועץ המשפטי לממשלה נתן הסכמה...
ב- 27 בינואר 2021, פרסם העיתון ידיעות אחרונות שלוש כתבות בעמוד אחד, בעלות מכנה משותף, כולן מתייחסות לדמויות ציבוריות בישראל... והטרדן המתערב שואל אותי אם לדעתי ניתן למצוא בשלושת המקרים הנ"ל חיזוק לאמון הציבור בנבחריו ובבעלי תפקידים מרכזיים בשלטון...
שאלה: אם חולדאי מתכוון לפתוח את אולמות התיאטרון בניגוד לעמדתו של היועץ המשפט לממשלה, מהי משמעות הפעולה הזו העומדת בניגוד לדעת היועמ"ש? תשובה: מתוך שלא לשמה בא לשמה. כלומר, חולדאי תומך בעמדה כי תפקיד היועץ המשפטי לממשלה רק לייעץ אבל חוות דעתו אינה מחייבת...
סוף סוף קם שר בישראל ומעמיד את היועמ"ש במקומו, בריש גלי, מול פני העם המאזין לערוץ התקשורת בו התראיין. הוא - היועמ"ש - אינו קובע. הוא מייעץ. האחריות היא של השר. ליועמ"ש אין אחריות ישירה כלפי הציבור; והוא יכול לומר ככל העולה על רוחו, מבלי שיצטרך לתת דין וחשבון לציבור אחת לארבע שנים או קצת פחות מזה...
הפתעה משמחת הייתה פסק הדין של השופטת סליש מבית המשפט המחוזי בלוד, אשר אסרה על הקרנת ה"סרט" ג'נין-ג'נין וחייבה את ה"במאי" הרמאי מוחמד בכרי לשלם לתובע, חייל צה"ל, פיצויים בסך 175 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין, בסך 50 אלף שקל. השופטת גם ציוותה על החרמת כל העותקים של ה"סרט" הנמצאים בישראל. אבל, השמחה לא שלימה. מי שעלול להשבית אותה הוא בית המשפט העליון!
מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2020 הוגש לנשיא המדינה ב- 11 בינואר 2021 על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ובו 'הפתעה': 58% מהישראלים לא נותנים אמון בבית המשפט העליון. הרושם שלי היה כי אחוז חסרי האמון בערכאה זו גבוה יותר.
