קראתי את המכתב ששלח היועץ המשפט לממשלה, מר מנדלבליט, לשר המשפטים, מר אוחנה בעניין מינוייה של עורכת הדין בן ארי כמשנה זמנית לפרקליט המדינה, ולא השתכנעתי!

נפלאות דרכי השם , נפלאות דרכי וועדת השחרורים בשב"ס ונפלאות דרכי הפרקליטות... שתי החלטות שאינן מתיישבות עם השכל הישר שלי, המתפרסמות ביום אחד: עופר מקסימוב, אשר רוקן בנק שלם במשך תקופה מאד ממושכת יחד עם אחותו אתי, שוחרר לפני הזמן ללא התנגדות של הפרקליטות! סולימן אל עביד, אשר הורשע ברצח חנית קיקוס, נידון למאסר עולם וריצה עד עתה 26 שנות מאסר. הוועדה דחתה את בקשתו לקיצור עונשו ב- 8 חודשים בלבד...

גם קודמיו בתפקיד של הנשיא שמגר היו שופטים מן השורה; ולא פרופסורים תאורטיים אקדמיים: הנשיאים זמורה, אולשן, אגרנט [בעל תואר פרופסור], זוסמן וכהן. הנשיא שמגר יחד עם השופטים הנ"ל לא נתנו לתיאוריה, לאקדמיה ולפרופסורה לנתק אותם מן המציאות. הם גם הבינו כי כתיבה קצרה ועניינית היא הדרך הנכונה לשפוט...

נעמה יששכר הועמדה לדין, מלכתחילה, בעברה של החזקת סם שלא כחוק. זו העברה המתאימה לנסיבות. בית המשפט הרשיע אותה בעברה של סחר בסמים. כל קנה מידה משפטי נורמלי מלמד כי לא ניתן להרשיע בעברת סחר כאשר אין קונה ומוכר. זה מהותו של הסחר. הסמים נתפסו בשדה התעופה לפני שהיא נכנסה למוסקבה. איפה הקונה? היכן הראיות לסחר?