ממשיכים לחפש פתרונות קסם. אחרי "הרשות הפלסטינית החדשה" של הנשיא בוש ב- 2005, מגיעה עתה "הרשות הפלסטינית המחודשת" של הנשיא ביידן והשמאל הישראלי, ויש אפילו מועמדים לכתר... כדאי רק לזכור שמי שמנסה 'להלביש' פתרון ליניארי פשוט על בעיה מורכבת, מקבל בערבו של יום תוצאה קשה הרבה יותר מזו שהייתה לפני כן!
תחת הסיסמה "השכלה = שלום", פעלה ישראל לפני - ובמיוחד בעקבות הסכמי אוסלו (1993-5) - כדי לאפשר את פתיחת המוסדות האקדמאים באיו"ש, אלא שעד מהרה הסתבר, שלצד רכישת השכלה גבוהה, התעצמו הרגשות הלאומיים הקיצוניים שהפכו את האוניברסיטאות לקיני ההתנגדות הקשים ביותר נגד מדינת ישראל. לא לשלום ולפיוס כוונו מאמצים אלה, אלא לטרור וחיסולה של מדינת ישראל.
החשש לאבד את הישגי יצחק רבין באוסלו – העברת האוכלוסייה הפלסטינית לשליטה עצמית – משתק את הצורך הישראלי להתערבות משמעותית ביהודה ובשומרון.
תגידו, יש מזרחנים במשרד החוץ? מישהו שם מבין מהי פרדיגמת החשיבה המזרחית? מישהו אחראי שם לצבור ולעבד ניסיון מצטבר?
אני שמח לראות שבמדינת ישראל מפיקים לקחים, ומה שנוסה ולא עבד כבר פעמים רבות בעבר, יעבוד ברצועת עזה עם החמאס (אחרי שיפזרו אבקת קסמים)...
עם כניסת ממשלת בנט לתפקידה, החלו להתגבר הקולות הקוראים לחיזוק הרשות; ומקווים לנס, שיביא - בסוף התהליך המדיני / כלכלי - לכך שיגבר קולם של המתונים בשטחי הרשות ביו"ש. על מה הם בונים? על התפיסה המערבית שכשלה, בכל מקום, מאפגניסטן עד עיראק וסוריה, וקיפלה הביתה את האמריקאים, עם הזנב בין הרגליים?
סעודיה לא שוכחת את - ולא מוחלת על - מעורבות הפלסטינים בחתרנות וטרור בינערביים (במצרים, בסוריה, בירדן, בלבנון ובכווית), ובמיוחד על שיתוף הפעולה הפלסטיני עם פלישת עיראק לכווית ב-1990, והזדהות הפלסטינים עם השתלטות האייתולות על איראן ב-1979. כמו כל מדינות ערב הפרו-אמריקאיות היא רואה בפלסטינים (אש"פ וחמאס) סמל לחתרנות, טרור וכפיות-תודה...
בחודשים האחרונים אנו עדים לתופעה מדהימה: חמאס זועק מתחת לכל עץ רענן, שהוא מבקש הסדרה ארוכת טווח עם ישראל. משמע, קיומה של 'הודנה' ארוכת טווח, לעשרות שנים. הוא גם מבין, שאין ארוחות חינם ויש לכך מחירים. אבל, ישראל מסרבת; ולכן, 'זוכה' לביקורת שמתחזקת יותר ויותר אצל חלק מאנשי התקשורת הישראלית. האם היא פועלת נכון?
