אחת התופעות המרתקות שצפות מאז טבח ה- 7/10 היא הסלידה שבה מקבלת התקשורת הישראלית דיבורים על נקמה, מול ריבוי הלהג בסוגיית ההרתעה (חמאס מורתע, חיזבאללה מורתע וכדומה). קצת מגוחך, בהתחשב בעובדה שהנקמה, היא היא בסיס ההרתעה, בטח במזרח התיכון שלנו!
תקציר: תהליך שחרור שלושת החטופים בסבב השני של עסקת החטופים ב- 30 בינואר 2025, הפך למופע אימים – בבימוי של מומחי אל ג'זירה – שבו המון רב צר על החטופים ואיים – לפחות לכאורה – לעשות בהם שפטים. חמאס איננו מקורי בשימוש במה שמכונה, עוצמה נתפסת / עוצמה מדומה, בקרב מוסלמים. הדוגמה הבולטת ביותר של…
עם המעבר של צה"ל להתקפה בלבנון, נרשמה התלהבות רבה בקרב פרשנים צבאיים, שטענו כי ישראל נטשה סוף סוף את דוקטרינת ההרתעה שאימצה ב-2004 וחזרה לדוקטרינת ההכרעה המסורתית. באמת? ממש לא. אבל הפעם היא מנסה לעשות זאת דרך המצאת חוקי מלחמה חדשים, מתוחכמים יותר. האם זה עשוי להצליח? אולי.
מדוע צה"ל לא עשה שימוש במתקפת הביפרים ומכשירי הקשר שיצרה כאוס בשורות חיזבאללה ב- 18-17 בספטמבר 2024 כמהלך מקדים לפלישה צבאית שתכפה עליו את תנאיו? מאותה סיבה שהוא מדשדש בזירת עזה כבר שנה ואיננו מסוגל להכריע. הכשל הזה נובע מדוקטרינה מטופשת, המשותפת לצה"ל, לארצות הברית וליתר צבאות המערב: 'דוקטרינת ההרתעה'.
למי שחרד, שמא השהיית תגובה ישראלית באיראן תתפרש כחולשה ותגרום לאובדן הרתעה, גילוי מעורבותה הישירה של איראן במלחמתה בישראל, מאפשרת להציג את הלחימה הישראלית נגד כל אחת מזירות המשנה כפעולה ישראלית נגד איראן. שימור המומנטום והמשך המגמה ההתקפית הישראלית למניעת העברת אמצעי לחימה לחיזבאללה מאדמת סוריה ולמניעת נוכחות מפקדות איראניות על אדמת סוריה, יוכל לתת מענה לכך.
ישראל מרבה לאמץ את מדיניות ההכלה. רק שבתרבות המזרח התיכון, דחיית תגובה בזמן-אמת מתפרשת לעיתים קרובות ע"י הצד השני כחולשה אמיתית, המזמינה העצמת האלימות עד כדי מלחמה גלויה. הנזק לטווח ארוך הוא פגיעה מהותית בכושר ההרתעה שהוא המרכיב המרכזי בתפיסת הביטחון הישראלית.
במושגים של מקבלי החלטות בתחומי ניהול הון סיכון, ההרתעה הישראלית תלויה בשעה זו במוכנות ההנהגה להתנהל במצב מיוחד המתואר במהותו כחורג מעבר להיגיון "ניהול סיכונים" ו"גידור סיכונים". כאן מדובר במצב אי וודאות מובהק בו פוטנציאל הסיכונים לפחות בחלקו, טרם התהווה ועל כן אינו ניתן במלואו לחיזוי ולשליטה...
תופעה עצובה: ככל שהסטגנציה מכלה את החיות מצה"ל, כך הופכים מפקדיו רברבנים יותר, במעין ניסיון פאתטי משהו, להציל ברהב את הכישלון הגדול של ההערכות לעידן אבדן היתרון האסטרטגי הישראלי.
מכתב זה מיועד אישית לכל אלה שמעדיפים - גם אם צבאנו לא מוכן למלחמה - לשמור על קשר השתיקה על פני הצגת הבעיות ותיקונן, פן האויב עלול לשמוע את מצבינו הביטחוני העגום והרתעתינו תיפגע...
