ליבי עם השוטרים האומללים ובני משפחתם, שוטרים שנטלו את החוק לידיהם, חצו כל קו אדום, שילמו מחיר כבד, כולל מאסר [מוצדק] בגלל ה"אין ברירה": לאמור: אטימות הפיקוד הבכיר כלפיהם, כלפי מצוקתם, זעקתם, עצימת עין, אדישות, הפקרתם, לבד, אל מול עולם עברייני, שכל כך רצו להתמודד מולו ולהכריעו...

פרשת השוטרים הנוקמים ממחישה יותר מכל, עד כמה קוד הנאמנות בתרבות הארגונית המשטרתית הוא חד צדדי: כשהשוטר נקלע לצרה, הוא לבד. מפקדיו - שכבר מזמן אינם זוכרים שהם ועד העובדים שלו - הם הראשונים להתנער ממנו, והמערכת בעקבותיהם...

רפ"ק יניב אשור שוטר המחוז הצפוני לשעבר, הורשע  ונדון למאסר בפועל בפרשת "השוטרים הנוקמים", מונה לשמש כמנכ"ל עיריית עכו.

מיכאל מור - כמו ראשי משפחות פשע אחרים, הכלואים עימו - אינם טיפשים. הם מבינים שאין וואקום, ושהותם בכלא הייתה זרז לאויביהם לקבוע עובדות חדשות בשטח, באופן שבו, לכשישתחררו זה יהיה למציאות שונה לחלוטין. לכן, מערכת בריתות חדשה נרקמת ביניהם כבר בכלא...