שני גורמים חוברים ביחד כדי להבטיח, שלעולם לא ייבחר בישראל המפכ"ל המתאים ביותר, לפחות לכאורה, לתפקיד. הגורם האחד הוא חוסר הסימטריה חסר התקדים בין סמכויות השר לאחריותו, שגורם לשר לבחור תמיד כמפכ"ל ב'חוליה החלשה' בסגל הפיקוד, בתקווה שהוא יזדקק לו ולכן, יפגין נאמנות. הגורם השני הוא שהכישורים העיקריים שצריך מפכ"ל כדי להתמנות הוא טוהר מידותיו, ולא כישוריו להוביל את הארגון.

מידור השר מפעולות המשטרה הפר איזון נדרש וחיוני, ולא מנע מהמשטרה לשקוע ולאבד אמון ציבורי. את המחיר כולנו משלמים היום בהתערערות סדר החיים, אבדן הריבונות בפריפריה והיעדר משילות. המסקנה המתחייבת היא כפולה: מחד גיסא, לתת בידי השר הממונה את הסמכות; ומאידך גיסא, לחייב הן את השר והן את המפכ"ל בשקיפות מוחלטת, ובמתן דין וחשבון רצוף לציבור על היעדים, על השגתם, ועל התקלות שבדרך.