הפיכת נתניהו לאובייקט של שנאה קולקטיבית היא ביטוי מובהק של דינמיקות פסיכו-חברתיות המוכרות היטב מתחום חקר ההתנהגות הקולקטיבית. הדה-הומניזציה שלו, לצד יצירת נרטיב המתעלם מעובדות מורכבות, ממחישים כיצד קמפיין פוליטי יכול לאמץ מאפיינים של התנהגות נחילית. התוצאה היא חברה מקוטבת ומוסתת, שבה התנהגות פרטים מוכתבת על-ידי תגובות רגשיות ולא באמצעות ניתוח רציונלי של המציאות. תופעה זו אינה ייחודית לישראל, אך היא מהווה אזהרה מפני השפעתם של תהליכים רגשיים על הדמוקרטיה הליברלית.

התנדבתי להעיד במשפטו של יעקב שמבה - חייל בן 19 באותה עת - שנאשם - לתפיסתי, על לא עוול בכפו - בגרימת חבלה בכוונה מחמירה באריתראי הבטום זרהום. לטעמי, נעשה לו עוול גדול! זהו כשל, שבו חוטאת הפרקליטות שוב ושוב: לקחת אירוע כאוטי ולנתח אותו תחת אורות הניאון, כאילו התרחש במציאות ליניארית של סדר גמור!