פרשת 'וזאת הברכה' החותמת את ספר דברים ואת חמשת חומשי התורה, מכתירה את משה בתואר איש האלוהים. כינוי זה הינו חידוש לגבי משה, הנתפס בסיפורי המקרא כנביא או בכינוי הנפוץ יותר שלו עבד ה'. הכינוי איש האלוהים הוא יחידאי בחמשת חומשי התורה, אולם מחוץ להם הוא נזכר 75 פעמים, לרבות ארבע פעמים לגבי משה...

ברכתו של משה בנויה באופן הדומה לשירה, אך רובה אינו שירה. לאחר פסוק פתיחה, מזמין משה את בני ישראל בארבעה פסוקים להתאסף ולהאזין לברכתו... בתום הברכה פרידה: משה אינו מאפשר שאלות ודיונים על תוכן דבריו, ומיד בסיימו את ברכתו, מבלי להוסיף מילה, "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל־הַר נְבוֹ..."

בפרשת 'וזאת הברכה', בפרק ל"ג, מצויה ברכת משה לשבטי ישראל. הברכה בנויה משלושה חלקים עיקריים, שלעיתים יש סתירה ביניהם. לכן, היו חוקרים שהטילו ספק באחידותה, ואחרו את זמן חיבורה לתקופת פילוג ממלכת ישראל ממלכת יהודה, במאה התשיעית לפני הספירה. ברם, אין הכרח להניח כך, ואכן יש חוקרים אחרים הרואים בברכת משה טקסט אחיד וקדום.

בפרשתנו החותמת את ספר דברים ואת חמשת חומשי התורה, מתואר מותו של משה. לפי הנאמר משה נקבר בהר נבו. מקום זה נזכר בשמות נוספים במקרא כהר העברים או ראש הפסגה. לפי מסורת כוהנית עמומה בספר מקבים ב', מקום קבורתו של משה היה ידוע לנביא ירמיהו, אולם למסורת זו אין תימוכין בספרות חז"ל...