הנוכחות הישראלית בבתוככי סוריה, ללא הצהרה רשמית על כוונותיה ארוכות הטווח, מהווה מהלך אסטרטגי רב-ממדי, המעיד על שינוי דרמטי בהבנה הישראלית של האזור ובאסטרטגיה שלה במרחב. לא עוד הסתגרות בתוך גבולותיה מאחורי חומות (מה שכונה, תפיסת ה'וילה בג'ונגל') אלא יוזמה התקפית והגנה אקטיבית על תושביה, תוך רצון לעצב את המציאות במרחב שמעבר לגבולותיה.