גרשון הכהן: המלחמה הזו מזכירה לי את משל אכילס והצב

אכילס, הגיבור היווני הגדול הידוע במהירותו ובכוחו, מאותגר למרוץ על ידי צב, שהוא הרבה יותר איטי. כדי להפוך את המרוץ להוגן, אכילס מסכים לתת לצב יתרון של 100 מטרים בתחילת התחרות. ברור לנו לכאורה, שאכילס יעבור את הצב תוך זמן קצר, אך לטענתו של זנון – בתנאים אלה אכילס לעולם לא ישיג את הצב... זה מזכיר לכם משהו?

פנחס יחזקאלי: למה לשינויים משמעותיים לוקח זמן להיקלט?

ככל שההמצאה מהפכנית יותר, צריכים יזמיה להבין שהחדרתה תהיה, כפי הנראה, קשה יותר; ומרכיב המזל בה גדול במיוחד! צריך לזכור כי להמצאות משנות מציאות רבות לקח זמן רב, עד שהפכו לגורם משמעותי בחיינו. אחרות - מהפכניות ככל שהיו - נעלמו מחיינו, בלי שהגיעו לכדי מימוש; הדבר מחייב יזמים ל'כיסים עמוקים', להתמדה, לסבלנות בהקצאת משאבים, ול'חינוך צרכנים' למוצר חדש ולפרדיגמה חדשה.

למה לא מעריכים את הזמן שלנו במשטרה

פעמים אין ספור שמענו, כי תחנות המשטרה הן השלד העיקרי של המשטרה ומהות עבודתה. "פס הייצור הארגוני" שלנו. אם יש ממש באמירה זו, הרי תכנון לוחות הזמנים חייב להתחיל במשרדים שבתחנות. את הישיבות התחנתיות (אם צריך, וכשצריך) יש לקיים בשעות "מתות", שאין בהם לחץ. הויעודים המרחביים צריכים להתבצע בשעות שבהם מפקדי התחנות פנויים וכו'. הביטוי "צורכי המטה" צריך להימחק מהזיכרון הארגוני. אין "צורכי מטה". יש "פס ייצור" בשטח והכל צריך להיות משועבד לצרכיו, לאפקטיביות וליעילות העבודה שלו.