המאמר עוסק ביחס התרבותי והאישי למוות, ומציג את המוות כאלמנט מרכזי בעיצוב התרבות. המוות, מעבר להיותו סוף ביולוגי, מייצג סטטוס חברתי ותרבותי. החברה מתמודדת עם שאלות כיצד להתמודד עם המתים, מה המשמעות של אובדן, וכיצד טקסים עוזרים לעבד את האבל. המאמר מבקר את השיח הרווח היום שמנסה להכניס את המוות והאבל למסגרות רציונליות, ומציע שהאבל הוא תהליך מורכב ואינטואיטיבי שמבטא את מהות האינטליגנציה האנושית.