יצחק רבין נשם רעות לוחמים והכיר את אלה שנפלו לידו בקרב ואלה שנפלו עת שלחם למלחמות בעת שהיה מפקד בכיר. הוא הכיר את כוחה של אותה רעות וחיים גורי כתב אותה בשיר. זו לדעתי הסיבה שהמפקדים הבכירים ביותר, אלה שראו מלחמות וקרבות ונופלים ונפצעים ושורדים, הם אלה שמוקירים את הרעות ומחפשים את הדרך לשלום...
לא "ניצני פשיזם" מתבטאים להבנתי במחאת החיילים, אלא מצוקה הזועקת לקשב פיקודי אוהד ומכוון. מומלץ לצה"ל לבחון את האטרקטיביות לה זוכה כיום השירות במשמר הגבול בעיני המועמדים הצעירים לשירות: שבעה מתמודדים על כל מקום! התופעה נובעת להבנתי, מן השילוב הבריא יותר המאפיין את יחידות חיל זה, בין מפקדים בוגרים ומנוסים בדרג הזוטר - "סרג'נטים", לבין חיילים צעירים. בהשוואה ליחידות צה"ל, האיזון הפיקודי נכון יותר. הצעירים חשים כך מוגנים יותר ומודרכים יותר.
