בפרשת ניצבים קובע המקרא, כי מקור הסמכות ההלכתית שייך לאדם המצוי בארץ, ולא לתופעות ניסיות כבת קול. זאת ועוד: בעקבות השימוש הנרחב שנעשה במקורות הנוצריים בבת קול, כדי לבסס את ישו כנביא לגיטימי - הבא לתת לאנושות דת חדשה - פוסק הרמב"ם כי לאחר מתן תורה בהר סיני, איש אינו יכול לשנות את דברי המקרא, גם אם הוא משתמש בסמכותה של בת קול, או במסווה של נביא האל...

משל יותם הוא קריאה נצחית, לא רק לאנשי הזית התאנה והגפן להתמסר לחובתם, אלא גם לעם, לא ללכת שבי אחרי אמביציית האטדים. מי שמגיע לשררה מתוך תחושה של חובה נעלה - הכרוכה באבדן בהיבט האישי - יתכן וישכיל בסיכוי גבוה יותר לממש את שלטונו לשירות העם.