סוף סוף - ובאיחור רב - יהיה לנו חיל טילים מדויקים...
סוף סוף השכל הגיע למערכת הביטחון; ותמונת המציאות כבר ברורה מידי מכדי להתעלם ממנה... טוב מאוחר ובלחץ האילוצים מאשר אף פעם. וכנהוג במקומותינו הדרך לקבלת ההחלטה עקומה; באיחור אופנתי של עשר שנים לפחות.
יכולת ההתגוננות המוגבלת מאוד נגד טילים בליסטיים כבדים וארוכי טווח היתה ידוע לכל בר סמכה כבר לפני שנים רבות. אבל, הטילים הללו הפכו לבעיה אקוטית רק בשנים האחרונות, בגלל סוגיית הדיוק. היכולת להפוך טילים למדוייקים, הופכת אותם מנשק סטטיסטי, שנזקו נסבל; לנשק מדויק - שיכול להחריב כל מטרה - ושפגיעתו קשה מנשוא!
טילי הספייק הישראלים מתוצרת חברת רפאל מצויינים, עולים ביכולותיהם על טילי הטאו; ואלפים רבים מהם נרכשו ומצויים גם בשירות נאטו. אבל האמריקאים - בניגוד אלינו - יכולים להרשות לעצמם 'למשוך זמן', כדי לפרנס את התעשייה הביטחונית המקומית שלהם...
מי שיקרא בעיון את שני הקטעים הקצרים הללו, יבין את גודל האיום שבפניו ניצבים אזרחי ישראל, מול מערך ההטילים הקונבנציונלים המדויקים, הסובבים את ישראל; ואיך אמר בכתבה האלוף טל קלמן? זה ״נושא שאנחנו מפספסים״...
עליונות טכנולוגית היא לא רק יתרון. היא יכולה לייצר מגבלות על עוצמתה הצבאית של המדינה בשל מורכבותה ועלויותיה העצומות ברכישה ובתחזוקה, במיוחד עבור מדינה בעלת משאבים מוגבלים כמו ישראל. לכן חייבים לבנות מערך טילי קרקע-קרקע (כפי שהאויב בנה); ושעלותה שווה ערך לעלות טייסת אחת של F35 , ואחזקתה השוטפת)...
הפוליטיקאים והמנהיגות הביטחונית ממסכים בעשן סמיך את האיום הטילי הקונבנציונלי שבנו האיראנים וגרורותיהם. טבעת חנק של 250 אלף טילים, רקטות ומל״טים (מטוסים ללא טייס) מתאבדים מכל עברי ישראל. החורבן שטילים אלה יגרמו לישראל במלחמה הבאה לא נופל מאיום פצצת גרעין, ההבדל היחידי שהטילים הקונבנציונליים לא משאירים נשורת גרעינית...
כשם שחילות הפרשים והרגלים בלמו בכוח את התפתחות חילות הטנקים במדינות המערב, לפני מלחמת העולם השנייה; כך בולם חיל האוויר כבר שנים את הקמתו של חיל טילים אסטרטגי. את המחיר שילמנו בטבח ה- 7 באוקטובר 2023. ומה היה הלקח בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'? להגדיל את צי המטוסים המאויישים כמובן... ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פער הרלוונטיות הגובר של חיל האוויר, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ב-15 באוקטובר 2020 פרסמתי ב'הארץ' את המאמר "הטיל מכופף את זנב המטוס". ב- 22 באוקטובר השיב לי האלוף רן גורן (לשעבר איש חיל האוויר) במאמר נגדי באותו עיתון, תחת הכותרת: "בריק, אתה טועה: אין תחרות למטוס הקרב". האמנם אני טועה?
בתהליך בו הגנת שמי המדינה תעשה ע"י "כיפת ברזל" ומערכות טילים נוספות, ושיגור פצצות למטרות בכל שיטחי האויב יכול להעשות ללא שימוש במטוסים - המשך הרכש והכשרה הנדרשים להפעלת מאות מטוסי קרב להגנת שמי המדינה ותקיפה הוא נטל כבד על תקציבי הבטחון. תלותנו בטכנולוגיות זרות תפחת ותתאפשר גמישות מדינית בהפעלתו...