אם תסתכלו היסטורית אחורה תראו, שבדרך כלל, במלחמות הטובות ביותר שלנו, כמו ששת הימים, פגענו בסדר גודל של כעשרה אחוז מכוחו של האויב. עשרה אחוז זה מספיק למסגרות גדולות כדי שיתבלגנו, יאבדו את הקוהרנטיות שלהן, ובסופו של דבר החליט מי שהחליט בצד השני שכדאי לבקש הפסקת אש ולעצור - כי לא כדאי להמשיך ולהילחם...
אחת התכונות היפות של טכנולוגיה הוא יכולתה לשנות - בפרק זמן קצר - מקצועות, שדפוסי העבודה שלהם התקבעו משך שנים רבות. היא משנה באחת את את תרבותנם הארגונית; והופכת אותם למקצועיים יותר, ולמדעיים יותר; כשהמידע המצטבר הוא בסיס לבחינה, לניתוח אנליטי ולמחקר...
ראוי לברר, אם לא נקלענו לתלות יתר, תרבותית ומנטלית, במעטפת תמיכה טכנולוגית. לא שיש סיבה להסתייג ממיצוי טכנולוגיה עילית, אלא שטכנולוגיה לכשעצמה, במלוא הישגיה אינה מבטיחה הכרעה וניצחון!
קשה לתאר את עולם העבודה המודרני ללא מהפכת הטכנולוגיה: הדואר האלקטרוני, הסמארטפונים, הוואטסאפים הצ'אטים הפייסבוק, האינטרה-נט האירגוני ודומיהם, שינו לחלוטין את חיינו, כולל את חיי העבודה שלנו: כשם שאנחנו מעצבים את הטכנולוגיה על פי צרכינו, הטכנולוגיה משנה אותנו בהתאמה. היא שינתה את דרכי העבודה שלנו באופן מהותי, ממה שאלה היו לפני עשור. כיוון ש'אין ארוחות חינם', היתרונות והמחירים שלובים זה בזה.
החשש מאבטלה טכנולוגית רחבת-היקף התחיל כבר ב- 1930, ומאז 'התפרצו' מדי פעם חששות דומים, שהתבדו שוב ושוב. העובדה שאף אחד לא מתווכח עליה היא שעד עתה, בראייה כוללת של הדברים, טכנולוגיה יצרה יותר מקומות עבודה מכפי שהעלימה. אז למה עדיין מפחדים מאבטלה טכנולוגית?
בכל תחום עיסוק ישנם כישורים ומיומנויות מסוימים, שעושים את ההבדל... שאלה שמחזיקים בהם משמרים ביתר קלות מחבריהם את תפקידיהם ואת מקום עבודתם, והם שיוצרים עבורם 'קרש קפיצה' לתפקידים נחשקים יותר בתחום. מהם אותם כישורים בתחומים של אסטרטגיה שיווקית וטכנולוגיה?
האם תוכל להבנות זוגיות מינית עם רובוט? שאלה זו לא נשאלת לשם ההתרסה, אלא נושאת בין גליה בקבוק עם מסר אפלטוני חבוי – האם האהבה האפלטונית, האהבה האמתית ונטולת היצר המיני, תתאפשר כאשר הרובד המיני יותר לאנשים המכניים, הרובוטים? יתר על כן, האם מוסר דיני נפשות חל על יציר כפיו הרובוטי של האדם?
שתי סכנות טמונות בהישג הביטחוני המופלא שהושג בידי מדינת ישראל מאז הקמתה: האחת עלולה להתפתח מתוך שביעות הרצון, העלולה להקהות את חושי החרדה, ההכרחיים תמיד להתנהלות אסטרטגית ביקורתית וזהירה; השנייה טמונה בחשש, שמא ניטה לאבד את אמת המידה המפוכחת להערכת כוחנו, ונתפתה לחשוב כי כוחנו ועוצם ידינו עשו לנו את החיל הזה. בעוד אויבינו לסוגיהם בחרו בדרך השואפת לטיפוח עליונות לוחמיהם בכוח אמונתם, המניעה אותם להקרבה בשדה הקרב; בחרנו אנו בפיתוח מואץ של מרחבי היתרון הטכנולוגי. כאן הסיכון הגדול. האביב תמיד קצר, ובכל הצלחה טמון איום הכישלון. עתיד קיומנו תלוי בהפנמה עמוקה של הבנה זו, ובמאמץ מתמיד להתחדשות, לא רק בחומר אלא גם ברוח.
