שלושה בנים היו למייסד חסידות חב"ד, בעל התניא, הרב שניאור זלמן מלאדי. הרב משה שניאורי, הצעיר מבין השלושה, נולד בשנת 1784 והיה האהוב על האדמור והמיועד לרשת את מקומו. הוא הצליח בכל אשר עשה, ותכונותיו ומעלותיו כבשו לבבות, אולם, אמם של שלושת הבנים, אשתו של האדמו"ר הזקן הזהירה אותו, שלא ימנה את משה ליורשו. "בננו הצעיר אינו יציב בנפשו" אמרה. בסופו של דבר נבחר הבן הבכור, הרב דובער, שייקרא מאוחר יותר, 'אדמו"ר האמצעי'. לימים הסתבך הרב משה שניאורי עם השלטונות, נאסר, הצליח לברוח ומאז חי במסתור, בזהות בדויה, כעני גמור...

האתוס הציוני בנוי על גאולת קרקעות, וגואלי הקרקעות הפכו ברובם לדמויות מוכרות: יוסף ויתקין, מנחם אוסישקין, וכמובן, והושע חנקין. נפקד רק שמו של הרב צבי אריה שניאורסון (הרדצ"א), איש חב"ד, מצאצאי "בעל התניא", שהוא מייסד חסידות חב"ד במאה ה- 18. האם זה בגלל היותו חרדי, עובדה שסתרה את האתוס של הציוני החדש, האתאיסט? מי ידע? כך או כך, הוא נשכח מהתודעה הציבורית עד שבא הספר הזה - הכולל תיעוד נדיר של תעודות ושטרי רכישה מקוריים, מימי השלטון התורכי בארץ ישראל - והציג את העובדות. המאמר מתרכז בקוריוז מחייו, שבמהלכו הלבין שערו ברגע אחד...