מביש למדי שאלוף נותן את חתימתו למאמר; שהוא בסבירות רבה לא מצליח לקרוא, ובחיים לא יצליח להסביר. כשיועצות ארגוניות חסרות רקע כלשהו במקצוע הצבאי מכתיבות דרך לצבא, וכותבות מאמרים במשותף עם אלופים, זה נגמר תמיד בארונות קבורה וועדות חקירה...

דבריי נכתבים בעקבות שיחות רבות, אודות פירושה של האמירה, כי מפקד פלוני "הצליח בתפקיד". מהם המדדים להצלחה כזו, או לקביעה, כי הייתה הצלחה? כיצד יישפט מפקד, או קצין מטה, שמילא תפקיד במשך תקופה קצרה של שנה, שנתיים, או שלוש? כיצד נוכל לדעת, האם מלא תפקידו היטב? במלחמה, התשובה בדרך-כלל ברורה יותר, אך כיצד ניתן למדוד הצלחה בין מלחמות?

עד כמה מותר למפקד כפוף לערער על פקודה בשם מחויבותו לפקודיו הוא עניין גדול לענות בו. יש בהיסטוריה של צה"ל מפקד אוגדה, שהגיע עד שר הביטחון בערעוריו, וביצע, בסופו של דבר, פקודה שנראתה לו מיותרת (ושילם בדם רב של חייליו). אך צבא לא יכול לשאת תרבות של ערעורים, ובשורה התחתונה, הנחת המוצא לפעולתו הנורמלית היא, שמפקדים כחיילים מבצעים פקודות...

היומרה להבין ולשפוט את המעשה הצבאי, כולל האימונים, על-פי ערכי החוק הרגיל, ולא על-פי קריטריונים מקצועיים כחלק מעשיית הצבא, תביא לכך שביום פקודה המערכת הצבאית לא תתפקד כיאות. לצערי, הניצנים לכך נראים כבר במציאות, ומוטב להחזיר למפקדים את האחריות והסמכות במלואן...

משה דיין: לפני שאתם מעלים תוכנית כזו מוסכמת על הערבים, אל תבקשו שנקים פה מדינה פלסטינית. כשאתם האמריקאים מבינים מה פירוש הדבר, אם נקים מדינה פלסטינית, מבלי שהדבר יבטיח את פתרון בעיית הפליטים, ולנו תהיינה שתי צרות - גם מדינה וגם פליטים...

מדינת-ישראל היא התגשמות מופלאה, אולי המופלאה ביותר במאה העשרים, של חלום לאומי. אין שום סיבה שלא נצליח באופן דומה, ואף טוב מכך, במאה השנים הבאות. לאחר מכן נחליט מה הלאה...

לתומכים בפתרון שתי המדינות הצטרף אלוף מיל' יעקב עמידרור. במחקר, שפרסם על "הגישות לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני" (מרכז בגין –סאדת מספר 129), המליץ "לצמצם את הבנייה לגושי ההתנחלויות (בלבד)". המלצתו יוצרת למעשה ויתור ישראלי חד צדדי: ויתור מראש במאבק על עתידו של המרחב הפתוח. בכך - כהנחת יסוד לגבי קווי המתאר להסדר הקבע - עמידרור קיבל למעשה את ההנחה כי בסופו של יום, היישובים מחוץ לגושי ההתיישבות, לא יוותרו בידינו. זהו סלע המחלוקת, שאלת הדיון בניסוח זה, ממש לא ברורה לציבור, ומעולם לא הוכרעה.

זהו ספרו הראשון של האלוף במילואים יעקב עמידרור, שלימים שימש כראש המטה לביטחון לאומי בממשלו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כיאה למפקד המכללות הצבאיות, זו הייתה דרכו של עמידרור להיפרד מצה"ל: הוא סרב לעשות מסיבות סיום. בכסף שהקצה צה"ל לפרידה, בחר לאסוף את כל מאמריו המקצועיים לספר אחד, תחת השם 'הרהורים על צבא וביטחון', ואת הפתיח לספר כינה: 'במקום מסיבת סיום'...