הפטרת פרשות מטות – מסעי, הינה פרק ב' בנביא ירמיהו. פרק זה מהווה יחידה ספרותית בפני עצמה ונחשבת לאחת הנבואות המוקדמות ביותר של ירמיהו. מסתמן שנבואה זו נאמרה קודם הרפורמה הדתית של שנתו השמונה עשרה של יאשיהו, כלומר 622 לפני הספירה. כל עיקרה של נבואה זו נסוב על נושא אחד והוא – תוכחה קשה לישראל על שעזבו את ה'...
משה, בנאום הפרידה שלו, מזהיר מפני תופעה שהוא מזהה באופיו של העם – קבלה והשלמה ולא יצירה ושינוי. הביקורת שבה מתחיל משה מתגלמת היטב בדבריהם של הנביאים: העם והנהגתו מתנהלים באופן פסיבי, התנהלות הרת אסון שסופה כאוס מוסרי מוחלט...
הנהגה שמתנהגת בעריצות, ומאפשרת לעבוד עבודה זרה, נותנת, לכאורה, לאדם הפרטי כמו לעם כולו פתרון ראוי לכאורה של יציבות מול הכאוס השולט בעולם. אולם לדרך זו יש מחיר מוסרי כבד שיש לעוקרו מהשורש. בכך מאותת הנביא ירמיהו כי עדיף חוסר וודאות על פני עולם יציב, אם יציבות זו פירושה עריצות, שפיכות דמים וחוסר מוסריות.
