פרשת כי תצא מתארת בדבריה סיטואציה בו יש לאיש שני נשים, אחת אהובה והשנייה שנואה, ולאישה השנואה נולד בן בכור. או אז המחוקק המקראי נותן לו זכויות אולם מעיון בפסוקים עולה כי הדבר בא להגן יותר על האישה השנואה מאשר לעגן את דין הבכורה בישראל. כך או אחרת, אין במקרא בנמצא דיון שיטתי אודות זכויות הבכור, אבל קיימת חלוקה של בכור מהאב או בכור מהאם. כל אחד מהם הוא בעל זכויות שונות, והדבר שופך אור על המנהג הישראלי הקדום בעניין המשפחה, שהיה דומה לעמי האזור.
פרשת כי תצא עוסקת בין שאר נושאיה באיסור כלאיים. המקרא לא מפרט את הטעם של איסור כלאיים, אבל הוא בא ככול הנראה מתוך חשש לפגיעה בסדרי הטבע, כפי שנקבעו במעשה בראשית. הצירוף של שני מינים, מן הצומח או מין החי, נחשב כמעשה בלתי טבעי, ולכן ככול הנראה נאסר. אשר על כן, איסור כלאיים נכתב במקרא בסמוך לאיסורים מוסריים שנועדו לשמור על קדושתו ומוסריותו של עם ישראל.
בפרשת כי תצא, מופיע החוק שאוסר את הלנתו של תלוי על עץ. על פי פשט הפסוקים, מי שהוצא להורג על ידי בית דין, יש לתלות את גופתו על עץ, ולהורידה עת ערב. הורדה זו פורשה בדרכים רבות.
What is the connection between this week’s Torah portion's permission to Israelites, soldiers in a war zone to abduct an enemy female woman and God’s permission to Noah (following the end of the flood) to kill animals for food?
התורה אינה רואה בעין יפה נטילת נשות אויב כשלל מלחמה; אולם יחד עם זאת, מבינה את יצריו של האדם. על כן במהלך חודש, האשה השבויה הייתה צריכה להחליף את בגדיה, לגלח את שיער ראשה, לגזוז את ציפורניה ולבכות את משפחתה שהפסידה בקרב. רק לאחר חודש ימים, במידה ואיש ישראל עדיין רצה אותה, רק אז יכול היה לקיים יחסי אישות עימה...
אחד הדינים המורכבים בפרשת כי תצא, הוא הדין של המערער על בתולי אשתו. המורכבות של הדין נעוצה בעבודה שיתכן שהאשמת הבעל באה כדי להיפטר מאשתו מבלי שיצטרך לשלם לה את דמי הגירושין הקבועים בחוק. הן במקרא והן במזרח הקדום, בעל היה ראשי לגרש את אשתו כראות עיניו, אך הדבר היה כרוך בתשלום דמי גירושין...
על פי החוק המקראי, לאחר הוצאתו להורג של נדון למוות, יש לתלות את גופתו ולהסירה לעת ערב. זאת כדי לא לבזות את האל שהאדם נברא בצלמו, או לא לבזות את נשמת האדם שהיא צלם אלוהים באדם. לעומת זאת, באומות המזרח הקדום נהגו שלא להתיר לקבור את אלה שהשלטון המרכזי הוציאם להורג. לפי תבליט לכיש, אין המדובר במקרא בתלייה בחבל, אלא הצגת הגופה על ידי שיפודה לברזל חד, או דבר הדומה לכך...
משה חזה בבהירות מפחידה, שבישראל בימינו אלה, חלק מהקיצוניים ב"מאמינים" לכאורה בתורתו, יראו בחלקים אחרים של העם, עמלקים. משה הבין שהאויב האמתי שלנו אינו עמלק חיצוני, אלא אנשים מתכונו שישליכו עמלק חיצוני על אנשים אחרים מתוכנו. לכן ציווה לשכוח את זכר עמלק...
