מהות הדמוקרטיה נעוצה בעובדה שהחוק אינו מוגדר באופן סופי, שהחוק נבחן מחדש שוב ושוב. במאמר "ונחתום בטבעת המלך ואין להשיב", מאת אור בסוק, הוא מציג באופן שובה לב, השוואה בין חוקי פרס ה"נצחיים" והכושלים בתקופת אחשוורוש, כפי שעולה ממגילת אסתר, לבין תפיסת בית המשפט העליון "שלחוקתה המתהווה של מדינת ישראל, כלומר לחוקי היסוד, יש גלעין נצחי בלתי-ניתן לשינוי"...

"אנו ניצבים על אדמת אירופה היציבה שלנו", פתח עמנואל לוינס הרצאה במסגרת הקונגרס היהודי העולמי. היה זה מאוד אירוני לומר זאת כעשרים שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, על כל הזוועות הגלומות בה, במיוחד לעם היהודי. כיצד ממשיכים לחיות על פני האדמה שבגדה בך, שהאשימה ורדפה אותך על לא עוול?