בשיח הפוליטי העכשווי, אנו עושים שימוש רב במושגים 'פרוגרסיביות' (Progressivism) ו'ליברליזם' (Liberalism), וכמעט בנשימה אחת. אבל, קיים ביניהם הבדל תהומי: בעוד הליברליזם מחובר לדמוקרטיה ומקדם ערכים של חירות במגבלות החוק ושוויון הזדמנויות במידת האפשר, הפרוגרסיביות החדשה רחוקה מאוד מחירות וגם משוויון. היא מקדמת חלוקת כוח חדשה בחברה ו'חשיבת יחד' עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.

מאז הוגדרו הדמוקרטיות המערביות כליברליות, נוהגים לכרוך את הדמוקרטיה והליברליזם יחד, רקשליברליזם איננו דמוקרטיה ולהיפך. שניהם צצו והתפתחו זה לצד זה, ולעתים קרובות משפיעים זה על התפתחותו של זה, אבל, הקשר ביניהם מורכב, ובקשר הזה יעסוק המאמר הנוכחי.

שתי רעות חולות אקוטיות תוקפות היום את מדינת ישראל: ההימנעות מחיסון מפני המגפה והפשיעה האזרחית. שתיהן קשורות להידרדרות המתמשכת במשילות השלטונית. הסיבה לאובדן המשילות נעוצה, בעיקר, בהשתלטות תפיסת עולם ליברלית פרוגרסיבית, המעמידה את זכויות הפרט האולטימטיביות כחזות הכול, על פני הסולידריות והאחריות הקולקטיבית.

חוק הלאום עורר תגובה חריפה מצד תומכי הליברליזם האבסולוטי, החשים כנתונים תחת מתקפה אנטי דמוקרטית וחרדים לצביונה של המדינה. נראה, שרוב הציבור אינו מבין בדיוק על מה הצעקה ועל כן ראוי כנראה לחזור ליסודות...

יונתן ווינברג כותב פרשנות מרתקת על ספרו של מייקל, 'ככה ייעשה ליהודי'. הוא רואה בו הקבלה לריחוק הגובר, שבין יהודי ישראל ליהדות התפוצות; כמו גם לתפקיד היהודי בהובלת המאבק בימין האמריקני…

למי שטרם הבין, דונלד טראמפ הוא רק עוד מרכיב חשוב בשרשרת תהליכים שתצבע את העולם הפוליטי המערבי בצבעים אחרים מאלה שהורגלנו אליהם בעשרות השנים האחרונות. כל מערכת בחירות במדינה באירופה המערבית תביא בעשור הקרוב להתחזקות הדרגתית של הימין. תוך מספר שנים תיווצר, מן הסתם, מציאות פוליטית שונה במדינות כמו צרפת, הולנד אוסטריה ואחרות. זה איננו הפשיזם של תחילת המאה העשרים - כי ההיסטוריה איננה חוזרת בדיוק לאותו מקום - אבל זה ימין שנחוש להסיר את השיתוק שאחז בממסדים הדמוקרטיים מול הסכנות שמאיימות לכלותם. אם תהיינה מפלגות מהסוג ה'ישן' שתצלחנה להיאחז בשלטון, הן תיאלצנה מן הסתם לאמץ את אותם צעדים בדיוק. 'הרוח שינתה את כיוונה': פחות חירויות והרבה יותר סדר... לשם אנחנו הולכים!

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Judit Klein לאתר flickr] המאמר הזה מוקדש למורתי הנערצת להיסטוריה ולמדע המדינה בגימנסיה העברית הרצליה, שרה (ללי) כפיר (בתמונה משמאל), שאני מקווה שגם אם לא תסכים עם מה שנכתב בו, היא תמצא אותו ראוי… כמו הדמוקרטיה, גם הרעיון הליברלי זכה לפריחה כה גדולה לאחר ניצחון המערב במלחמת העולם השנייה, עד כי יש כאלה…