אם יש לקח אחד שחובה היה לעשות מיד אחרי המלחמה - ובעצם, עוד לפני קום המדינה - הוא להנהיג לימודי ערבית מדוברת (לא ספרותית) מגיל הגן, ולימוד התרבות ערבית ועיקרי האמונה המוסלמית בבתי הספר. כך תוך עשור, תיווצר בישראל מציאות חדשה שבה היהודים בישראל מבינים את מה שאומרים לעצמם שותפיהם לדו קיום בשפתם. המשמעות המיידית היא שיאותגר הנוהג של שותפינו - בתוך גבולותינו וגם מחוץ להם - לומר דבר אחד בעברית ובאנגלית; ולומר ולעשות דבר אחר בערבית!