רוב שירי הנצח שאני מכיר ואוהב הם שירי אהבה. אבל יש גם שירי נצח על מוות וקמילה... אחד היפים שבהם לטעמי, הוא יום אחרון של אברהם שלונסקי, שאני נוהג להשמיע אותו לתלמידי, בשיעורי ניהול, כשאנחנו עוסקים ב'אנטרופיה'...

נכון שמוסיקה ושירה זה עניין של טעם; אבל קשה שלא להשתאות מחד גיסא, מהיכולת של מאיר אריאל להשתמש במילים פשוטות, ויחד עם זאת, לעשות בהם שימוש וירטואוזי ושובב; ומהלחן של חנן יובל - שמכיר כל כך טוב את שותפו לדרך - שמתלבש על המילים 'כמו כפפה ליד'; וכמו נוסך בהן קסם נוסף... "אני מקווה שהשיר יתפוס", אמר אז חנן יובל בצניעות האופיינית לו. לטעמי לפחות, הוא - ומאיר - נגע בנצח...