בשנים האחרונות צה"ל הטמיע, בתוכו ובציבור, את המושג מב"מ. דהיינו, המערכה שבין המלחמות. לא ברור מהן התובנות החדשות שהמושג הביא. מהי המלחמה או המערכה הזו?

במלחמה הבאה אנחנו נהיה לבד; ואנחנו לא ערוכים לה!

במסמך אסטרטגיית צה"ל מוגדרת 'המערכה בין המלחמות' כמערכה פעילה ומתמשכת, שתכליתה להרחיק את המלחמה ולאפשר למדינה תקופת רגיעה ארוכה ככל האפשר. מחד גיסא, התמודדות נמשכת כזו אמורה להעצים את גמישותה האסטרטגית של מדינה, ומשאירה אותה דרוכה לקראת עימות גדול. מאידך גיסא, זוהי הליכה על סף הכאוס, שטומנת בחובה, כל העת, סכנה להידרדר למלחמה אמיתית... 

חישבו על משמעות דבריו של שר הביטחון, נפתלי בנט: מדינת ישראל איננה מצליחה לפגוע במאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה. היא מצליחה לעכב אותם אבל לא יותר מזה!

ראוי שכל אם עבריה תשנן את לקחי "אוסלו", המצביעים על החובה: לשמר כוח צבאי נחוש ומיומן דיו, למלחמה ולשלום...

לא צריך הרבה דמיון להבין מה יהיה: אם ארגון קטן - ובעל יכולות נחותות יחסית - כמו הג'יהאד השבית מדינה שלמה, כמעט ללא נפגעים; חישבו מה יתרחש בעורף כשהאויב יתקוף בכל מה שיש לו: ירי של 1,500 ל-2,000 טילים ביום שיעשו שמות בעורף ובתשתיות החיוניות. המציאות הזו, שמתקרבת אלינו במהירות...

עד היום, המערכת הביטחונית במדינת ישראל בהובלת ראש הממשלה נתניהו ובשותפות מלאה של שר הביטחון יעלון והרמטכ"לים אשכנזי גנץ ואייזנקוט כשלה כישלון מוחלט בהבנת המציאות ההולכת ומתהווה סביבנו נגררה אחרי האירועים וכיסתה ראשה בשמיכת המערכה שבין המלחמות (מב"מ). כמו שלמדנו כולנו במלחמת לבנון השנייה, קטיושות - בדומה לאיראנים - לא נעלמות לבד!