לב הבעיה היא הסכסוך שלנו עם הפלסטינים, אלו היושבים על כל שטחי ארץ ישראל, בתוך המדינה ומחוצה לה. לטעמי אין הבדל כל כך גדול, הוא בעיקר סמנטי; אבל, והכי חשוב, כל פתרון חייב להבין שהערבים הם עם אחד. אין פתרון של הפלסטינים 'שלנו', שיכול להיות נפרד מהפתרון של ערביי יהודה ושומרון. במאמר, אבחן את ה'פתרונות' המככבים ע"פ הקריטריון שלי, שהוא – האם אני מאחל לילדי ולנכדי לגדול ולחיות כאן עם הפתרון הנידון. בסוף אכתוב גם מה אני חושב על ה'פתרון' הראוי, ולמה.

מה יהיה גודל האוכלוסייה הערבית - בפתרון של מדינה אחת בין הים לירדן - שלא יסכן את אופייה של המדינה היהודית? המבחן לדעתי הוא אם יהיה רוב בציבור ובכנסת, שלא יהיה מוכן לתמוך בחוק השבות או יבקש לבטלו. זה קו אדום שהייתי אומר, עד כאן ולא יותר!

לפני קצת יותר משני עשורים – החל מ- 1993 – ביצעה ממשלת שמאל בראשות מפלגת העבודה את הימור המדיניות הגדול ביותר שביצעה ממשלה בישראל מאז מלחמת העצמאות: את הסכמי אוסלו; לפני קצת יותר מעשור – בקיץ 2005 – ביצעה ממשלת ימין, בראשות הליכוד, את הימור המדיניות הגדול השני: את ההתנתקות מרצועת עזה. שלושה דברים משותפים לשתי התכניות הללו:…