בעם ישראל, חלה התפתחות מוסרית מעניינית בתחום גורלם של שבויי מלחמה: מהרג המוני ללא אבחנה, של שבויים ואוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת, שהיה מקובל וראוי, לאיסור על הרג שכזה מעיקר הדין. רק מי שנילחם, הוגדר כאויב שניתן להורגו; ותו לא...

על מנהיג להבטיח לציבור רק דברים ברי ביצוע, פרט למצבים בודדים - בעיקר בעתות חירום - בהם ניתן לומר לציבור את האמת; אבל, לא את כל האמת. אל לו להבטיח הבטחות שווא שלא יוכל לקיימן!