בין העיר לבין המרחב הכפרי - כמו בין מרכז הציוויליזציה לבין הספר (frontier) - ראוי שתתקיים מערכת זיקות, המתגלה כהכרחית לשיווי משקל של מערכת חברתית. העיר היא המסמנת את השלטון והחוק, את מרכזי כלכלה והרוח, אך היא ניזונה מן המרקם הכולל הקשור אליה בתנועה יומית. מצבם של שבטי ישראל בהעדרה של עיר, נדון לאבדן שיווי משקל מערכתי, כמו גורם שמיים הנקלע לסחרור בהעלמות המסה הגדולה סביבה הוא נע במסלולו הקבוע. זה היה מצבם של שבטי ישראל, בתקופת השופטים.