להקשיב לקולות במרחב הפתוח זו אחת מההנאות הגדולות. אתה עושה מעצמך קטן יותר ויותר, לעתים מתכופף, מצטמק, רוצה להיעלם ולפעמים עוצר נשימה כדי להקשיב ברוב קשב לדו-שיח בין קופים או גרגור של אריה... כמה מתסכל שאנו, בני האדם, "נגזלו" מאיתנו החושים החשובים ביותר... הותירו אותנו קצרי ראיה, מוגבלי שמע, וכמעט תתרנים, בהשוואה לבעלי החיים...

לנו, בוגרי שפיה, יש זיכרונות מתוקים ולעתים כואבים מהתקופה בה גדלנו וצמחנו. כיום אנו מחליפים דעות, מתכתבים בווטסאפ, צוחקים, שרים, בוכים לעתים , וזוכרים באהבה ובגאווה את השנים שעיצבו אותנו כבני אדם... מהיכן הדחף הזה להיזכר ולהתענג על העבר?

מי מתחיל את מלאכת החיזור? הלביאה! הם מקיימים ירח דבש כמה ימים, הולכים האחד על יד השני, ומקיימים מגע מיני עשרות פעמים ביום, בהפרשים 20 דקות בערך; וכל פעם 15 שניות בממוצע. שניהם נהנים ורוצים, אבל בעת הוצאת הפין שהוא בעל זיזים, זה מכאיב לה ואז היא קצת מתרגזת ורואים את זה... מבחינה פיזיולוגית, ההתפתלות מהכאב מסייעת לביוץ ועוזרת להפרייה.

החיפוש אחרי אוכל, איך להתקיים, איך לשרוד... וכל זה מונע מהצורך המובנה בכל בעל חי או צומח, בהישרדות - איך להשאיר את הגנים לדורות הבאים... השגריר מיכאל ארבל מדגים לנו דוגמאות להישרדות, משמורת הטבע בסרנגטי...

אחרי מסע תלאות מבלבל עם אמזון, החלטתי לרכוש את הספר הדיגיטלי בעברית... ומה אגיד לכם, אני 'מלקק אצבעות' עד עכשיו, תענוג...

כשיוצאים לספארי באפריקה הציפיות גבוהות. חולמים על מראות אקזוטיים ולעתים מממשים את המראות גם בשטח. ואז, ישנם קטעי זמן של רגיעה ללא ציפיות. ואז, באותם רגעים, אתה ניתקל בבלתי צפוי, שמנגיש לך את הטבע ומקרב לך אותו אל עורך ממש, בפרטים קטנים...

לפני כ- 10 שנים, הגיעה לקמרון קבוצת סטודנטים, מתחומי עיסוק שונים, שנבחרו מטעם  African Center שבאוניברסיטת בן גוריון, בהנהלתה של פרופ' תמר גולן ז"ל, לסייע לילדי כפר "דה בונג", המצוי בג'ונגל שבמרכז המדינה...

עברו הזמנים בדיפלומטיה הישראלית שחשנו כי "כל העולם נגדנו", חלפו העתים שדיפלומטים זרים היפנו לנו עורף בקבלות פנים ובארוחות ערב רשמיות, עת ראו כי בקרבת מקום מסתובב דיפלומט מארצות ערב... כיום אנו מוערכים יותר כי המצב הגיאו-פוליטי באזורנו השתנה. אפילו דיפלומטים סינים מפנים לעתים עורף ליפנים ומבקשים את קרבתנו הפיזית באירועים חברתיים, כי הסכסוך בין שתי מדינות אלה (על טריטוריות בים) נראה חשוב יותר מהסכסוכים במזרח שלנו...

במהלך מחצית שנות השמונים של המאה הקודמת, חזרו מדינות אפריקה וחידשו עמנו את היחסים, שנותקו לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973. אין עוד מדינה ועם בעולם הזוכים באפריקה לאהדה, הערצה וידידות כמו ישראל ואזרחיה. יחד עם זאת, יחס זה הולך ונשחק כי ככל שמצבה הכלכלי של ישראל השתפר, כך קטן הסיוע שהיא מגישה... המדינות המתועשות מעודדות ייצוא חומרי גלם - כמו קקאו וקפה - ובכך, מונעות התפתחות תעשיה באפריקה, למשל של שוקולד או מוצרי תה. היה טוב אם ישראל הייתה מסייעת בבנית שרשרת תעסוקה, יצור מוצרים מוגמרים מחומרי הגלם, ויצוא שלהם לתפארת, כמו שישראלים יכולים, תוך תמיכה בהדרכה, בייעוץ ובהכשרה מעשית.