מלחמות בין אומות אינן רק מאבקים צבאיים, פוליטיים וכלכליים, אלא גם ביטויים של מאבקים תרבותיים עמוקים, שבהם אומה אחת מנסה לכפות את תרבותה, ערכיה, דתה ותפיסת עולמה על אומה אחרת. דוגמאות יש בשפע: מאלכסנדר מוקדון דרך נפוליאון והאימפריה העותומנית, ועד האסלאם הרדיקלי... רק תרבות אחת היא שונה - היהודית. האם זו הסיבה שמתנכלים לה?
למה למשל, אנו צופים בחוסר פעולה נחרץ של האמריקנים ובעלות בריתם מול הח'ותים? כיוון שמדינות פרוגרסיביות פיתחו אידיאולוגיה, שנמנעת ממלחמות ומניצחונות מוחלטים. המאמר הזה מפרט חמש תפיסות שבבסיס האידיאולוגיה הזו, שמאפשרות לנו להביט בעין מפוכחת על התנהלות צבאות המערב בשנה האחרונה.
אין מלחמות שמחות, ורק מעט מהן בתולדות האנושות הסתיימו בניצחון מוחלט. בכל זאת השאיפה לניצחון מוחלט למרות היותה מועדת להגחכה, ראויה למבט של חסד. במבחן השעה הזו, הניצחון של מדינת ישראל חייב להיות מוחלט בעקרון העליון המנחה את שימור קיומה לנצח.
היציבות לפי תפיסת המערב, היא מצב יסוד. המלחמה לעומתה היא סוג של תאונה, סוג של סטייה מהרוטינה, שצריך לסיים אותה ולהשיב את הסדר היציב אל הרוטינה הטובה. לכן "המלחמה היא המשך המדיניות בדרכים אחרות". אבל אצל האסלאם - וגם ביהדות הקבלית - הכול ארעי. הרוטינה הטובה והיציבה של היקום היא אשליה, כמו רוגע על פני הים. מחר יום חדש, ומי יודע?
בחקירת המלחמה הזו ראוי להתמקד לא רק בטלטלת השבוע הראשון. למעשה, יש להבחין בשתי מגמות עיקריות לתחקור המלחמה. המגמה הראשונה תתמקד בשאלה המטרידה כיצד הגיעה מדינת ישראל בבוקר ה-7 אוקטובר לכישלון מערכתי שלא נודע עד כה. המגמה השנייה צריכה להתמקד בלמידה חשובה מהלחימה שהתפתחה בכלל זירות המלחמה, בלחימה קשה בה זכו כוחות צה"ל ומערכות הביטחון להישגים ראויים להערכה.
מלחמה במזרח התיכון - בוודאי המלחמה הנוכחית - היא תופעה הישרדותית מתמשכת, ודרך המאבק שהיא תובעת מאיתנו מקרבת אותנו הרבה יותר לקיום באוריינטציה מזרחית-אסלמית, מאשר באוריינטציה נוצרית.
אלה שמנסים לערער את האחדות הלאומית והעממית בישראל, זועקים את הטענה הפרוגרסיבית הידועה, שהלאומיות (nationalism) מחזקת את המלחמה. לפי דבריהם, להגן על המדינה שלך זה להיות לאומני, אך להיות לאומני זה לרצות מלחמה! לכן, על ידי אי הגנה על המדינה שלנו כנגד כל אלה המנסים להשמיד אותה, נגן על עצמנו בצורה הטובה ביותר מפני רצח עם. זוהי תמצית הדוקטרינה הפייסנית של שנות ה- 40 של המאה הקודמת, שגרסה כי רק שיתוף פעולה עם התוקפן תשמור על חירותנו!
מספרי הנפגעים - כ-1,300 הרוגים, ומעל 200 חטופים, הם בלתי נתפסים. הכיצד צה"ל הגדול, הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, ואני לא ציני, קרס מול ארגון קיקיוני כמו החמאס?
