הבעיה עם כל 'המילים הגדולות', של כותבי המאמרים הצה"ליים היא, שהן מאוד מאוד לא ברורות והקורא הממוצע פשוט מאמץ אותן בשביל להישמע חכם אבל לא בעצם יורד לסוף דעתו של הכותב. זה מייצר עדר של זומבים (ראו תמונה משמאל) שמדלקם דקלומים בלינגו שהוא לא מבין ולא ממש מבין מה הקשר בין המילים הללו למה שקורה בשטח...
מאמר זה מהווה קלאסיקה, שלועגת להמשגת היתר הצה"לית, בתקופה שבה שגשג המכון לחקר תורת המערכה; ושגבה מצה"ל מחירים, הן במאבק המזוין עם הפלסטינים; והן במלחמת לבנון השנייה!
מביש למדי שאלוף נותן את חתימתו למאמר; שהוא בסבירות רבה לא מצליח לקרוא, ובחיים לא יצליח להסביר. כשיועצות ארגוניות חסרות רקע כלשהו במקצוע הצבאי מכתיבות דרך לצבא, וכותבות מאמרים במשותף עם אלופים, זה נגמר תמיד בארונות קבורה וועדות חקירה...
בצה"ל אין אינטליגנציה פיקודית ומקצוע המצביאות בגרסתו הצה"לית מביש. הקצין הישראלי לא קורא (למרות רשימת הקריאה של הרמטכ"ל...) לא כותב (למרות ההכרח לפרסם מאמרים - בד"כ מוצאים איזה ילד שיכתוב...) לא מפעיל את החומר האפור ולא מחדש...
בהובלת הוגה כריזמטי ומעורר מחלוקת בשם, תא"ל ד"ר שמעון נווה ובשילוב כוחות עם תא"ל ד"ר דוביק תמרי ועם סא"ל ד"ר צבי לניר, קידם המרכז לחקר תורת המערכה, (המלת"ם), ניסיון שנוי במחלוקת ללהגדרה מחדש של מקצוע המצביאות. הניסיון הזה היה רצוף מאבקי אגו וטעויות ניהוליות למכביר שהפכו אותו לשעיר לעזאזל של כשלי צה"ל במלחמת לבנון השנייה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אמנות המערכה, המלת"ם והוויכוח הבלתי פוסק, בעד ונגד, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
המנהג המגונה של הדיון הפומבי בישראל הוא לדבר על כל דבר, בלי שום כבוד למקצועיות, ולכלול בהתבטאות לגלוג שאין בו כלום מלבד התנשאות מגוחכת, יהירות חלולה וחוסר אחריות...
ניסיונו הכושל של צה"ל, בעשור הראשון של המילניום, להתמודד עם סוגיית המורכבות בלחימה ממוקד במרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם), שנחשף לציבור בעיקר על רקע הכישלון הצה"לי במלחמת לבנון השנייה. המלת"ם היה הכלי שדרכו ניסה צה"ל לבצע מהפיכה - תרבותית ומבצעית - בעניינים צבאיים, בעקבות מהפיכה דומה ומוצלחת שנערכה בצבא ארצות הברית... הוא נכשל.
