בעגה המקצועית של מנהלים בכירים קוראים לכך 'בומרנג ניהולי': מנהל מלא כוונות טובות, מצהיר הצהרות בומבסטיות על שינוי, אך בפועל, מעשיו / מחדליו (אי העשייה כשצריך לעשות) מכשילים את השינוי שיזם במו ידיו. בבומרנג ניהולי נוסף נתקלנו השבוע: מנכ"ל מוסאוא, ג'עפר פרח, נעצר בחיפה בהפגנת הזדהות עם עזה ומשם הגיע לבית חולים ואושפז; והמשטרה לא גלתה איך נשברה הרגל כבר יומיים... איפה מצלמות הגוף של השוטרים?
בית הדין זיכה לפני כשבוע את הקצין, מפקד צוות ביס"מ אשר הואשם בכך שבמהלך הפגנה, תקף מפגינה ודיבר אליה בגסות (ביד"מ 23/16). במהלך המשפט התברר כי הדווקא המתלוננת התפרעה, תקפה, קיללה והכשילה את השוטרים בשעה שניסו לעצור מפגין אלים; וכי היא הציגה במח"ש סרטון ערוך באופן מגמתי, כאשר דחיפה קלה וחוקית נחזית כמו תקיפה אלימה ע"י האצת מהירות הצפייה...
לשימוש במצלמות השלכות בהיבטים של הגנת הפרטיות, זכויות חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה ודיני ראיות. בשל כך, יהיה על השוטרים להקפיד על הפעלת המצלמות בהתאם לחוק. המאמר עוסק בהיבטים הללו...
הדברים הטובים ביותר קורים לעתים מהסיבות הלא נכונות... האם תשתנה התרבות הארגונית דווקא על ידי הטכנולוגיה? יש לכך סיכוי גדול...
התרבות המשטרתית איננה רק הטרדות מיניות. אחד הצדדים הבעייתיים ביותר שלה הוא אלימות השוטרים, שמכילה לפחות מרכיב אחד מתוך שניים אפשריים: חוסר הצידוק למעשה; וכשיש צידוק, חוסר פרופורציה בין מידת השימוש בכוח, למידת הצורך הנדרש, לצורך השגת התכלית המשטרתית. הטיפול באלימות השוטרים קשה וסיזיפי. תוצאותיו אינן מעודדות, בדרך כלל, אך מבטיחות התנגדות בוטה לשינוי מצד המנגנון המשטרתי, והרבה אי שקט במשטרה ובתקשורת. זו הסיבה שרוב מפקדי המשטרה מעדיפים לוותר על הטיפול בבעיה, בתקווה שלא 'תתפוצץ' בקדנציה שלהם.
